פורים וכפורים / עזריאל אבן חן

פורים וכפורים הם שני חדים שלכאורה הקשר ביניהם הוא מילולי בלבד. אולם אם נעיין בעומקם של דברים נמצא שהקשר בין השנים פנימי ועמוק יותר. וכל אומר המדרש: "...כל המועדות עתידים ליבטל וימי הפורים לא בטלים שנאמר ' לא יעברו'... ר"א אומר אף יום הכפורים לא יבטל לעולם שנאמר 'והיתה זאת לכם לחוקת עולם' (שוחר טוב משלי ט'). ויש שמוסיפים – יום הכפורים כְפורים, שטפל לפורים. והקשר משולש הוא "שלעתיד לבוא יעמיד להם הקב"ה לישראל מלך קשה כהמן כדי שיחזרו בתשובה". והשאלה בוקעת ועולה: מדוע קושרו הדברים להמן דווקא?

ונראה שיסוד התשובה, על כל שלביו, הוא הענן הראשון בהבנת הקשר בין פורים וכפורים. בשני החגים מוצאים אנו את ענין החטא; בפורים חטא ישראל כשנהנו מסעודתו של אותו רשע (מגילה י"ב) וביום הכפורים – שאז מכפרים ישראל על כל עוונותיהם. בשני החגים מופיע ענין התפילה והצום; בחג הפורים – "דברי הצומות וזעקתם", וביום הכפורים "ועיניתם את נפשותיכם". ואם לא די בכך, הרי שבשני החגים מופיעה מצות אכילה ושתיה; בעצם חג הפורים ולעומתו שערב יום הכפורים. אלא, הצום והענוי ביום הכפורים הם בטול תאוותיהם הגשמיות של ישראל ובכניעתם לבורא, במדרגות כה גבוהות ביום זה, זוכים הם לגלוי חסד מיוחד ואין הם נשלטים יותר ע"י החטא ומתכפרים עוונותיהם. ואילו בפורים, מדרגת החסד גבוהה עוד יותר, שהרי חג הפורים נקרא כידוע על שם הפורץ ותמוה: מה ענינו של הפור שעל שמו נקרא החג? אלא, פור הוא גורל, מצב שאין לשנותו, וכך נגזרה כליה על ישראל באותו הדור. ואותה גזירה אינה יכולה ליבטל אלא ע"י זכויותיהם של ישראל.אולם במדרגה גבוהה עוד יותר, מדרגה על טבעית כקשר בין ישראל לבורא עולם, אף אם יחטאו וירדו למדרגה נמוכה יותר – יכופר להם, שהרי עצם קיומם הובטח ע"י הקב"ה. ובענין זה עולה הפורים על יטם הכפורים. שביום הכפורים מתכפרים רק עוונות שנעשתה עליהם תשובה, ובפורים ניצל ישראל ללא זכויות אלא רק מכח נקודת הקשר השרשית בינו לבין קונו.

על פי דברים אלו מובנת ההשוואה לגאולה העתידה: "שיעמיד להם הקב"ה ישראל מלך קשה כהמן". שמדרגת ישראל תהיה נמוכה עד שחס וחלילה תיגזר עליהם גזירת המן, ומכח גזירה זו יעלו ויזכו לגאולה אף בלא תשובה וזכויות. ענין הפורים לא יבטל לעתיד לבוא מפני שגלוי חסד זה הוא גלוי של גאולה המתגלה בחג הפורים והוא גלוי עליון על כל המועדות, שכל המועדות קדושתם נמנית ותלויה בדבר – דקדשינהו לזמנים... וכל המועדות זכר לגאולה הראשונה – גאולת מצרים. גאולה זו היא רק השלב הראשון בדרך לגאולת העולם, וגאולת מצרים תהיה טפלה לעתיד לבוא לגאולה שלימה. אבל גאולת פורים, גאולה לעתיד לבוא, אינה נמשכת מכח קדושת ישראל, אלא הקב"ה משפיע קדושה חדשה ועליונה, למעלה מהקדושה ומעל הזמן: "אם יהיו חטאיכם כשנים", אפילו סדורות ובאות כשנים הללו שהן סדורות מששת ימי בראשית – "כשלג ילבינו", אפילו שסטו לגמרי מהסדר – יכופר להם.

ענין התשובה בשני הימים הללו שונה זה מזה. ביום הכפורים התשובה באה ביום דין בעזרת תפילה וזעקה, ואילו בפורים התשובה מאהבה היא, שיום שמחה ומשתה הואץ וגדולה תשובה מאהבה מתשובה מיראה; שהופכת זדונות לזכויות. וחג הפורים נתקן דווקא באכילה כדאיתא "אין יצר הרע קופץ על האדם אלא מתוך אכילה ושתיה" (ספרי עקב). וישראל חטאו באותו משתה של אחשורוש שהשתתפו בו, והקב"ה מקדים רפואה למכה, שהמשתה היה נסיון לישראל ולא עמדו בו, רק בזכות ראשי כנסת גדולה שאף הפ היו באותו משתה ובודאי נזהרו מלשתות, באה הרפואה למכה.

שתיה זו של עם ישראל, להבדיל מאומות העולם, היא לשם שמחה, אהבה ורעות בין ישראל לקב"ה. וגם סעודת הלויתן לעתיד לבוא, ושור הבר ויין המשומר תהיה סעודה של זביחת היצר והעלאת הקדושה באכילה ושתיה. "עד דלא ידע" עד המדרגה שמעבר להבחנה בין טוב ורע שהיא מדרגה עליונה, מדרגת נס נסתר של פורים.

לפני תשובה מאהבה, באה בפורים תשובה מיראה, בתענית אסתר, כשנגזר על היהודים "להשמיד להרוג ולאבד" זעקו ישראל אל ה' והיו מוכנים למסור נפשם ולקדש את שמו. בזכות מדרגה זו זוכים לחסד עליון של כפרה ביום הכפורים, והצלה בימי הפורים ולגאולה שלימה לעתיד לבוא.

יסוד נוסף בחג הפורים היא מלחמת ישראל בעמלק. עמלק שהוא ניגוד גמור לישראל, שנאמר "ראשית גויים עמלק", נלחם בישראל מאז היותו לעם. במלים אחרות, עמלק נלחם בברית בין ישראל לקב"ה – במילה, שהיה מזרק מילותיהן כלפי מעלה. בפורים קם המן, מזרע עמלק של נכחד עדיין, ונלחם בישראל "להשמיד להרוג ולאבד" שמד רוחני ופיזי כאחד. המן בחר החדש החמישי הוא החדש שבו נקרא משה לגנזי מרומים. ודווקא בחדש הזה שהרי משה רבינו שקבל התורה ייצג בעיני עמלק את הקשר בין ישראל לבורא עולם. והמן הרשע רצה לבטל קשר זה. שנאמר: "ודתיהם שונות מכל כם דתי המלך אינם עושים." גם חטא העגל נגרם ע"י פגיעת עמלק בישראל, שעמלק נלחם תמיד נגד התורה וישראל. ואותו מקטרג מופיע אף ביום הכפורים וכפרתו שני שעירי עזים כדאיתא במדרש: "ונשא השעיר עליו, את כל עוונותם", היה נוטל הקב"ה עוונות ישראל ונותן אותם ביד עשיו שנאמר: 'ונשא השעיר עליו את כל עוונותם' ואין שעיר אלא עשיו שנאמר 'הן עשיו אחי איש שעיר'". וכשם שביום הכפורים מעביר הקב"ה את עוונות יעקב לעשיו, כך בפורים – גמולו של המן בא לו בראשו שהרי מקטרג מזרעו של עשיו היה.

לבסוף, "קימו וקבלו עליהם" חזרו וקבלוה בימי אחשורוש. בסיני נכפתה עליהם התורה כגיגית, ופה חזרו וקבלוה מרצון. ואמנם, הקשר של קבלת התורה בכפיה הוא לטובת ישראל, להראות שהקשר הוא פנימי ואינו יכול להינתק וזו זכותם בפורים ויום הכפורים, ומעשה ההסכמה בא בחג הפורים, שהרי זמן מעשה המגילה היה בזמן תחילת התורה שבע"פ ע"י אנשי כנסת גדולה שבאותו הדור. והתורה שבע"פ היא מצד ישראל וחכמתם (תקנות וסייגים). בענין זה מראים ישראל את דבקותם בתורה, על פי מ"ש במדרש תנחומא פ' נח שמה שהוצרך לכפות עליהם הר כגיגית, היה על תורה שבע"פ. וקבלת תורה שבע"פ היתה ביום הכפורים שבו ירד משה עם לוחות הברית שמהם בוקעת ועולה תורה שבע"פ.

השמדת עמלק מגברת לכאורה את כח התורה שמתקדש שמו של הקב"ה במחית עמלק. כמו שאמרו חז"ל: "נשבע הקב"ה שאין שמו שלם עד שימחה שמו של עמלק". מפולת עמלק מגלה לנו בפועל אור חדש בתורה. "ליהודים היתה אורה", אורה זו תורה. שבקריאת נס הפורים מתגלה לנו אור חדש ועליון של הקב"ה, ואור חדש בתורהץ פרשת הפורים היתה הכנה לבנית בית שני שבו היתה עיקר התושב"ע שהיא התערות ישראל בתורה בעזרת סייגים ותקנות שקבלו על עצמם. קודם בנים ביהמ"ק היתה צריכה לבוא מפלת עמלק, ולכן גם בבית ראשון קדמה מצות מחית עמלק לבנין ביהמ"ק. "ותשועתם היתה לנצח ותקותם בכל דור ודור" שהארת נס הפורים ומפלת עמלק היא הכנה לביאת המשיח. ואסתר נמשלה לאילת השחר כפי שנמשלה הגאולה, להראות את מדרגת הגאולה שהיא עליונה מאוד.