"ונהפוך הוא" / ר' משה דוד

"אסתר מן התורה מנין?
- ואנוכי הסתר אסתיר פני" וגו'

ומגילת אסתר – מגילת הסתר,
מגילת חיזוק היא.

כל מגילת הפורים שמגילת גאולה היא – על שם אסתר היא נקראת והמקור לשם זה הוא דוקא הסתרת פני הקב"ה, כביכול. בכל-זאת מתוך הסתרת פנים זו עצמה צמחה הגאולה ובדבר זה יש להתחזק עד ביאת משיח צדקנו בב"א.

אסתר - סוף כל הנסים, ואכן נס פורים – הוליכה אותו ההשגחה העליונה בדרך הטבע ולא כנס גלוי, כי לנס גלוי חייבים להיות מקבליו ראויים – ובתוך ישראל בימי אחשורוש והמן היו עובדי ע"ז – שנהנו מסעודתו שלא חשורוש ולא היו ראויים לנס גלוי. אלא שדוקא אז דאג הקב"ה ברב רחמיו וחסדיו להסתיר פניו מבנ"י כדי שיוכל הנס להעשות בדרך הטבע ביתר קלות בלא שירגישו בכך שטן ועמלק ימ"ש.

אכן, זוהי משמעות "פורים – כיום כפורים". ביום הכפורים, יום הסליחה והמחילה נותנים לשטן כביכול את השעיר לעזאזל, ומתוך שיש לו חלק בקדושה וטרוד בקרבנו – נח הוא ואינו משטין, והקב"ה מוחל וסולח לכל עם בני ישראל באין מפריע. הוא הדבר כפורים, יום המשתה והשמחה, יום "ונהפוך הוא" שבו סובבים היהודים כמשתכרים "עד דלא ידע" וחושב השטן שאין עוד על מי להשטין כי ככל הגויים בית ישראל, אך לא ידע השטן ולא יבין שהדבר בחינת "עד ולא עד בכלל" שבכל אופן לא ככל הגויים בית ישראל – וסוף סוף חוסים בקב"ה ובוטחים בו.

מספרים חסידים כי בימי הבעש"ט זצ"ל גזרה המלכות גזרה רעה על היהודים ר"ל, ובאה משלחת יהודים נכבדים לבקש מהבעש"ט שיתפלל ויעורר רחמי שמים לבטול הגזרה. אמר להם הבעש"ט: "לכו לעיר פלונית ומצאו שם יהודי פלוני – ומברכתו תבוא לכם השועה". הלכו לאותה עיר ומה הופתעו לדעת שיהודי זב דר בביב של שופכין וכל ימיו ישן בשכרותו וכשנעור שוב שותה לשכרה ונרדם וחוזר חלילה...

אלא שלבטח ידעו שרק ברכתו תושיעם, עמדו ונטלו ממנו יינו, וכשנעור ואל מצאו החל צועק בחרופים וגדופים שישיבו לו הגזילה והם באחת: ברכנו תחילה. אגב צעקותיו וקללותיו ברכם – ונתקיימה ברכתו ובוטלה הגזירה.

כשנשאל – הסביר הבעש"ט בטוב טעם שאף שנגזרה הגזרה משאיר הקב"ה ברב רחמיו אפשרות שתתקבל ותתקיים ברכה בלא הפרעות השטן ומשיטים אחרים – דוקא ע"י הסתר פנים, שתעבור הברכה למי שהוא בבחינת "עד דלא ידע", ויודעי חן מנצלים את הזמן שבין "עד דלא ידע" אחד למשנהו – והוא שאמרו "פורים כיום כפורים".

* * *

"אין אסתר מגדת את עמה ומולדתה כי כן צוה עליה מרדכי... כאשר היתה באמנה אתו".

ברש"י שם: מרדכי יושב בשער המלך – ואין אסתר מגדת את עמה. מתוך שמרדכי יושב ומזרזה ומזהירה על כך – לכן אינה מגדת. הגם שהיתה אסתר צדקת ושמרה כל דברי מרדכי – בכ"ז מצא מרדכי לנכון לבוא לשער המלך ולהזהירה על כך. ראה רש"י הק' כנכון לפרש שע"י כך שומרת אסתר את דברי מרדכי כאשר היתה באמנה אתו, ולפי זה רואה אני כנכון לומר על ראשי הישיבות והרמי"ם שנוסעים לסיני ולרמת הגולן לזרז את תלמידיהם, למרות שודאי שומרים ומקיימים כאשר היה באמנם אתם.

בקשה אסתר המלכה ממרדכי הצדיק בזמן הסתרת הפנים פעולה שעל ידיה תבוא הגאולה: "לך כנוס את כל היהודים" וגו' – אף אותם שעבדו ע"ז שנהנו מסעודתו של אותו רשע, שראתה אסתר בכנוס זה לשם שמים משקל נגד לכח עמלק ימ"ש שטען כי עזב הקב"ה את היהודים והם עזבוהו וכביכול נתן לשלוט בהם. רצתה אסתר שע"י כנוס זה התגלה הנקודה הפנימית של היהודים כלם, שסוף – סוף יודעים הם שאין על מי לסמוך ולבטוח מלבד הקב"ה – ומתוך כך בא הנס והגאולה, והוא החיזוק עד ביאת המשיח צדקנו בב"א.