מלחמה לה' בעמלק מדר דר / אליעזר ברקוביץ'
"ויאמר (משה) כי יד כל כס י-ה..." בודאי נשא הקב"ה ידו ונשבע בכסא כבודו מחלמה לה' בעמלק מדר דר, שתמיד ישנא את עמלך ילחם עמו וישמיד אותו מהעולם הזה ומהעולם הבא ומימות המשיח (יונתן, ותנחומא כי תצא).
בכל דור ודור לא ימלט עמלק, הרוצה הלרע לישראל, והקב"ה מצילינו מידם. וזהו שאומר הכתוב "מלחמה לה' בעמלק מדר דר", כלומר, בכל דור ודור ישנה מלחמה גדולה עם עמלק, ועל זה שבועתו של 'ה יתברך – "כי יד על כס י-ה", שאין כסא הכבוד שלם ואין שמו שלם עד שימחה זכרו של עמלק (רש"י ומכילתא). וטעם לזאת הוא, שלא יחטיאו את ישראל, כי חטא העגל נגרם ע"י ערב רב שהיו מזרעו של עמלק, ולכן צוה הקב"ה שלא יקבלו מהם אע"פ שירצו להתגייר כי שרשם רע מאד, והם רשעים בטבע.
אולם, עדיין לא ברור מדוע הדגש דווקא על עמלק, ולא על כל אומה אחרת?
מספר רב של תשובות נתנו בענין זה, ונביא מקצת הדברים:
א. במלחמת עמלק עם ישראל עדין היה רענן זכרונם על נס יציאת מצרים ועל נס קריעת ים סוף. וכתבו בבאור שירת הים שכל האומות היו רועדים ונמוגים מפחד בשמעם על הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה לישראל, כמו שאמר הכתוב: "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום..." בזמן שעמלק נלחם בישראל רצה הוא להפגין שאין הוא מתיירא מהקב"ה ומהניסים שעשה לישראל, ובזה רהצ עמלק לפגוע בשמעם של ישראל.
ב. באותה שעה, היו ישראל מעונים בעבירות וריקים ממצוות, אך עתידים היו לקבל את התוה בסיני ובאו עמלק ופגעו והרגו. אותם שנהרגו במלחמתם עם עמלק מתו בלי תשובה, וזהו שאומר הכתוב "כי יד על כס י-ה לחמה לה' בעמלק...".
כמובן ישנם דברים רבים ועמוקים יותר מאלה שהוזכרו ליל, אולם להלן נעסוק דוקא בצד ההלכתי של "מחה תמחה את זכר עמלק".
נאמר בתורה: "ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים ויבן שם מזבח ויקרא שמו ה' ניסי ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר..." (שמות ז', יד-טז)
ועוד נאמר:
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתם ממצרים... והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח"!!
הגמרא במסכת סנהדרין כ: אומרת:
"תניא ר' יוסי אומר, שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה, ואיני יודע איזה מהן תחילה. משהוא אומר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק – הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה". (בשם רבי יוסי).
ובמדרש תנאים דברים יב, י' נאמר:
"לבנות בית הבחירה ולמנותעליהם מלך ולהכרית זרעו של עמלק... (מה יעשו תחילה?)... משיב המלך על כסא י-ה אתה מכרית את זרע עמלק".
לאור דברים אלו ניתן לומר, כי במקרה וישראל עומדים בפני שלשת ברירות אלו, עליהם בראש ובראשונה למנות מלך, ורק לאחר מכן חייבים הם לאבד את "זכר עמלק". ונשאלת השאלה: האם בזמן שאין מלך בישראל לא קימת מצות מחית עמלק? או שמא, ישנם דינים שונים וגדרים אחרים במצוה זו?
לצורך הבנת ענין זה, המובא במספר מקומות, עלינו ללמוד את האמור לקמן:
נאמר במדרש אגדה, שופטים יד:
"שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ואיני יודע איזה מהם תחילה. כיון שאמר כי יד על כס י-ה, הוי אומר כריתת זרעו של עמלק תחילה".
וכהוכחה נוספת מביא המדרש גם את האמור בשמואל ב',ז: "ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו" – אז, ורק אז אמר המלך אל נתן הנביא: "ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלוקים יושב בתוך היריעה..." ומסביר המלבי"ם: "הסברה מחיבת לבנותו (את ביהמ"ק). ובריש דבריו אומר המלבי"ם שבנין בית המקדש ריך שני תנאים: א) שיהיה להם מלך. ב) שתהיה להם מנוחה מאויביהם. כמו שנאמר "והיה בהניח ה' לך מכל אויבך והיה במקום אשר יבחר ה'...", והנה דוד חשב שנתקימו שני התנאים. אולם עדין לא מצאנו עדיפות של מחית עמלק על מנוי מלך. לצורך זה יש לדייק במדרש האגדה שמוסיף בפירושו: "ויאמר כי יד על כס י-ה" אמר משה בשעה שתהיה יד – שזוהי מלך על ישראל הנקרא "כס י-ה" – מלחמה לה' בעמלק". א"כ, מנוי מלך הינו חלק אינטגרלי מעצם קיום מצות מחית עמלק, ורק בזמן מלוכה בישראל ישנה אפשרות מוחלטת "למלחמה לה' בעמלק".
על פי דברים אלו ניתן להסיק כי מצות מחית עמלק מוטלת אך ורק על המלך. הבנה זו היא בניגוד לנאמר שמחית עמלק תחילה ולאחר מכן מנוי מלך (מדרש אגדה שמואל ב').
להבנת ענין זה יש ללמוד ב"ספר יראים" את מצוה תל"ה המביאה גמ' זו. וכך מסיים בעל "ספר יראים":
"למדנו מכאן שמצוה למחות את זכר עמלק על המלך מוטלת, ולא כל שאר ישראל וכן הוא פירוש המקרא: 'כי יד ה' על כס י-ה', דהיינו מלכות, אז תתקים מלחמה לה' בעמלק."
וכך מסביר הרמב"ן בפורושו את התורה:
"וגם זה מדרש הגמ', שאמרו: כשהוא אומר 'כי יד ה' על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר' הרי להעמיד עליהם מלך תחילה... והענין כי כאשר יהיה מלך בישראל אשר יושב על כסא ה' ילחם בעמלק..."
אם כן גם מהסבר הרמב"ן ניתן להסיק שמצוה זו מוטלת רק על מלך ישראל אבל לא על כל יחיד ויחיד בעם.
וזו היא גם דעתו של הרמב"ם (סהמ"צ סוף מנין העשין) וזו לשונו:
"כשנסתכל בכל אלו המצוות שקדם זכרם, תמצא מהם מצוות שהם חובה על הצבור, לא כל איש ואיש כמו בנין בית הבחירה והקמת מלך והכרתת זרעו של עמלק".
בניגוד לדעה זו כותב החינוך במצוה תר"ד:
"...על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החויב למחות זרעם מן העולם אם יהיה כח בידם, והעובר על זה בטל עשה..."
וכן יש לראות את האמור בנידון בפסיקתא רבתי' (סוף פי"ד).
"אמר הקב"ה אני אין לפני שכחה וזכור אני מה עשו, ואתם, שאתם בשר ודם אתם שוכחים היו זוכרים מה עשה לכם עמלק כדי שתמחה שמו מן העולם... אמרו לו רבש"ע, לנו הוא למחות שמו? (בתמיהה) אמר להם אין..."
בעיה נוספת המתעוררת בנידון היא מה דינם של נשם במצוה זו? מהאמור בחינוך לעיל מפורש שרק הזכרים נצטוו במחית זכר עמלק. "...כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים, מוטל החיוב להרגם ולאבדם..." אך במצות עשה תכ"ה – "להחרים שבעה עממין", סותר עצמו החינוך לכאורה שהרי שם בפירוש מזכיר הוא בדיני מצוה זו "שבמלחמות מצוה, שהם שבעה עממין ומלחמת עמלק, ומלחמת ישרל מצר שבא עליהם וגת מצוה זו בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן שיש כח ביננו להרגם". א"כ בניגוד מפורש לדבריו במצוה תר"ד.
ואולי בעזרת דיוק בדבריו בשני מקומות (תר"ד, תכ"ה) ובעיון נוסף במצוה תי"ד נוכל לתרץ קושיא זו, במצוה תי"ס אומר החינוך: "שלא יקח כופר לנפש רוצח בנוהגת מצוה זו גם בנקבות אע"פ שהן אינן דנות, ז"א, שאם אולי בזמן הזה מחמת איזו סיבה יבוא בידי האשה ענין שישאלו ממנה להציל נפש רוצח בשביל ממון, שהיא מוזהרת משום לאו זה שלא ליקח ממון ותצילנו". כלומר, אשה הנותנת ממון להציל נפש רוצח עוברת בלאו.
לעומת זאת מהאמור בשעה עממין ומחית עמלק תתישב הקושיא. בשבעה עממין ישנו לאו של דלא תחיה, ואיול בעמלק ישנו עשה ולא לאו. וכן כתוב במפורש בחינוך מצוה תר"ד שבעמלק עובר רק בעשה ולא בלאו כמו אצל ז' עממין. א"כ לפי הבדל זה ישנה אפשרות לישב הסתירה. גבי שבעת עממין קיים הלאו בפנ"ע, ולמרות שנשים אינן בכלל מלחמה מכ"מ מוזהרות הן מכח הלאו גם בעשה. ולדוגמה (מסיסרא ויעל) למרות שיעל עצמה לא היתה בחיוב מלחמה, מ"מ אם ע"י סיבה כל שהיא בא לידי אשה מקרה שיכולה להרוג – תבצע, וכל זאת מאחר שחיוב האשה גם הוא בלאו. ולדומה בנחון את האמור במצוה תי"ד: "וכיון דנכללת בלאו מוזהרת גם בעשה"!! אבל במצות מחית עמלק דליכא לאו גם על העשה אינה מוזהרת, ולכן כתב בחינוך שמצות מחית עמלק רק על הזכרים. וגבי שבעה עממין כתב דנוהגת מצוה זו בזכרים ובנקבות!!
ולענין אם נוהגת לדורות: בסםר המוצ לרמב"ם (מ"ע קפ"ז) נאמר: "אבל נוהג הוא בכל דור ודור כל זמן שימצא מזרע עמלק מצוה להכריתו". ואילו בסמ"ג מצות ל"ת (רכ"ו) נאמר: "מצוה זו אינה נוהגת אלא ליות המשיח לאחר כיבוש הארץ, שנאמר 'והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויבך תמחה את זכר עמלק מתחת השמים'".
ואומר בעל ה"מנחת חינוך" במצוה תר"ד: "שהאידנא אין אנו מצווים בזה, כי כבר עלה סנחריב ובלבל את העולם וכל דפריש מרובא פריש".
ויש להעיר שעיקר חידוש זה מבואר ברמב"ם לפי פרושו של הרדב"ז, בפ"ה מהלכות מלכים, מצוה ד'. "מצות עשה להחרים שבעה עממים זנאמר 'החרם תחרימם' וכל שבא לידו אחד מהם ולא הרגו עובר בלא תעשה שנאמר 'לא תחיה כל נשמה' וכבר אבד זכרם". מפרש הרדב"ז: "מדוע אבד זכרם? לפי שבא סנחריב ובלבל את העולם", ונראה ברור מדברי הרדב"ז שהוא הדי בהלכה שכתב הרמב"ם: "וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק שנאמר 'תמחה את זכר עמלק'" – יש לומר טעם זה.