פורים משולש / יואל עמיטל

השנה, שנת התשל"ד, חל י"ד אדר ביום שישי. ופורים דמוקפין בשבת. להלן נעמוד על מקורות ההלכות הנוהגות השנה במוקפין.

במשנה, דף ב' ע"א: "חל להיות ע"ש כפרים מקדימים ליום הכניסה, ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום". ובדף ה' במשנה נאמר בענין הקדמת קריאת המגילה "באלה אמרו מקדימין, ולא מאחרין". והטעם לכך הוא, שקריאת המגילה אפשר רק להקדים ולא לאחר משום דכתיב "ולא יעבור". והטעם שלא קוראים את המגילה במוקפות בשבת, מבואר בגמ' (ד' ע"ב) או משום שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים, או משום שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה. (לקבל מתנות לאביונים, ובשבת א"א לקיים מתנות לאביונים אפילו במאכל ומשתה משום איסור הוצאה.)

לגבי שאר מצוות היום – מתנות לאביונים, סעודת פורים, משלוח מנות וכן על הניסים בתפילה לא הוזכר בפירוש בבבלי.

בשו"ע סימן תרפ"ח סעיף ו' כתב המחבר: "יום ט"ו שחל להיות בשבת, אין קורין המגילה בשבת, אלא מקדימים לקרותה בערב שבת וגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום, וביום שבת מוציאים ב' ספרים ובשני קורין ויבא עמלק, ואומרים על הניסים, ואין עושים סעודת פורים עד יום אחד בשבת."

המחבר פוסק לגבי קריאת מגילה, סעודה, מתנות לאביונים ועל הניסים. משלוח מנות לא הוזכר במחבר, כנראה משום שברור שמשלוחי מנות הם חלק מסעודת פורים, ועל כך עוד נדון להלן. (בטור ורמב"ם הוזכר רק דין הקדמה בקריאת המגילה ולא יותר.)

לגבי סעודת פורים שנפסק שעושים אותה ביום ראשון ויש דעות שיש לעשותה ביום שישי, או בשבת, אולם מקור פסק המחבר, שהיא ביום ראשון, הוא בירושלמי, והביאו הרי"ף במגילה, על המשנה "באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין". וכך כתב הירושלמי: "...וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין". לדעת הירושלמי אין עושים סעודת פורים בשבת משום דכתיב "לעשות אותם ימי משתה ושמחה", "את ששמחתו תלויה בבי"ד, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים. וכן פסק הרי"ף. ולפ"ז צ"ל שהפסוק "ולא יעבוד", שלומדים ממנו שא"א לאחר, קאי רק על קריאת מגילה ולא על סעודה, שאותה אפשר לקבוע בט"ז.

בפוסקים (מג"א ט"ז ועוד) מובאת דעת מהרלב"ח שפסק שהסעודה צריכה להיות בשבת. (יש עוד דעה, של המאירי, שסובר שאת הסעודה מקדימים ליום ו' וכן מובאת דעה זו בדרכי משה סי' תרפח מק"ג, אלא שהפוסקים כמעט שלא דנו בדעה זו.)

לדעת המהרלב"ח, גם הרמב"ם סובר שסעודת פורים צריכה להיות בשבת, משום שהרמב"ם לא הזכיר בכלל שינוי בענין הסעודה כשחל ט"ו בשבת ורק כתב שמקדימים מקרא מגילה. ומשמע שדוקא מקרא מגילה מקדימים ותו לא. לדעתו, הבבלי חולק על הירושלמי שהבאנו לעיל, ומה שהבבלי אומר לגבי בני כפרים, שאע"פ שמקדימים מקרא מגילה, "שמחה אין נוהגת אלא בזמנה", לדעת מהרלב"ח זה קאי גם על מוקפים הקוראים בי"ד, ואת הסעודה עושים בשבת. אבל מ"מ הלכה למעשה נפסק בשו"ע שאת הסעודה עושים ביום א'.

בענין משלוח מנות ומתנות לאביונים, יתכן שיש לחלק בין שני חיובים אלו. מתנות לאביונים, משמע בגמ' שתלוי במקרא מגילה, שהרי הטועם שאין קוראים את המגילה בשבת, משום שעיניהם של עניים תלויות במקרא מגילה, וא"כ מתנות לאביונים צריך לקיים בזמן קריאת המגילה, דהיינו ביום י"ד. משלוח מנות בפשטות משמע דתלוי בסעודה, (לשון מהרלב"ח בתשובה ל"ב: "כי המנות הם מהסעודה", והובאו דבריו במג"א ס"ק י', ותרומת הדשן ס' קי"א שכתב שצריך לשלוח דוקא מיני מאכל ומשתה כדי שיהיה לסעודה וכ"כ המ"ב סי' תרפ"ח ס"ק י"ח ובשעה"צ כ"ס) וא"כ לפי זמן הסעודה, לכאורה, הוא זמן משלוח מנות, ולהלכה שהסעודה היא ביום ראשון, גם משלוח מנות באותו יום (וכ"פ המ"ב) ולמהרלב"ח שהסעודה היא בשבת גם משלוח המנות יהיה בשבת (ולא נחשוש שמא יעבירנו ד"א ברשות הרבים, משום דדוקא במגילה החשש שילך אצל בקי ללמוד משא"כ במתנות, כ"כ הפרמ"ג בא"א תרפ"ח סק"ט אבל החזו"א סי' קנ"ה כתב שבאמת לכן לא שייך משלוח מנות בשבת.)

גם לדידן שנפסק שהסעודה היא ביום א', יש שתי דעות, יוצאות מן הכלל, שאעפ"כ אין משלוח מנות בזמן הסעודה. הקרבן נתנאל (בפ"א מגילה סימן ז' אות ד') כתב, שאע"פ שהסעודה ביום א', מ"מ משלוח מנות בשבת. ובשערי תשובה על סעיף זה בשו"ע הביא גם דעת היעב"ץ שמשלוח מנות בשבת. גם לדעה זו עדיין יתכן שמשלוח מנות שייך לסעוה אלא שאפשר לשלוח מנות לסעודה גם יום אחד קודם, אבל דעת החזו"א (או"י סי' קנ"ה) שמשלוח מנות לא תלוי בסעודה אלא תלוי במתנות לאביונים, משום דבכמה מקומות משמע שמתנות לאביונים ומשלוח מנות דין אחד להם מ"מ למעשה נוהגים כמ"ש המשנה ברורה, שמשלוח מנות ביום א'.

שאלה יותר למדנית שדנו בה היא לגבי עצם קריאת המגילה למוקפים בי"ד. מאחר שאפי' לראשונים שבקריאת המגילה בזמנה יוצאים אפילו ביחיד ואי"צ עשרה (ע' טור סי' תר"צ) מ"מ בקריאה שלא בזמנה לכ"ע בעי עשרה. וא"כ מה דין הקריאה למוקפין בי"ד, אם זה נקרא קריאה בזמנה שיוצא ביחיד, או שזה קריאת מגילה שלא בזמנה שבעי עשרה. להלכה יתכן שאין נפ"מ, ביחוד על פי מ"ש הרמ"א בסוף סי' תר"צ שאם קראו את המגילה בצבור ואיזה יחיד לא שמע, יוכל לקרא אפי' לכתחילה ביחיד הואיל וקראו אותה באותה העיר בעשרה. אלא שבכ"ז יתכן הבדל לענין הברכה, שכתב המ"ב שיחיד, בן כרך, הקורא בי"ד לא יברך, ואם זה זמנו כן יוכל לברך. (אלא שגם ע"ז יש חולקים וסוברים שאעפ"כ יחיד מברך.)