נטילת ידיים על גבי טנק בשבת / הרב יהודה עמיטל

שאלה:

האם מותר ליטול ידיים בשבת על גבי הטנק, שנחשב כרשות היחיד, כשהמים יוצאים לכרמלית?

האם מותר ליטול ידיים בשבת על ידי פתיחת ברז של עוקב או חבית אשר הודות למידותיהם יש להם דין רשות היחיד (דהיינו שגבוהים עשרה ויש בהם כדי לרבע ד' על ד' טפחים) באופן שהמים נשפכים לכרמלית?

תשובה:

אשר לשאלה הראשונה, העצה הפשוטה היא לשפוך את המים על גבי הטנק ואפילו על גבי הדפנות. דין זה מפורש בגמרא (שבת ק ע"ב) לגבי זריקת שופכין מספינה:

"דשדי להו אדפנא דספינה. והא איכא כחו - כחו בכרמלית לא גזרו".

אשר לשאלה השנייה, יש לעיין דלכאורה כל זריקה אינה אלא כחו ואף על פי כן אסרו בכרמלית, ועל כן הטעם דאסור הוא משום דזריק ליה בהדיא, כדמשמע מרש"י (שם):

" 'והא איכא כחו' - נהי דלא זריק להדיא לים ומיהו מכחו הם באים לים"

ויש לעיין האם פתיחת ברז לא נחשבת כזריקה להדיא לכרמלית.

ונראה דגם זה פשוט להתיר, דאם נדון את צינור הברז כמקום פטור הרי לדעת התוספות (שבת קא ע"א ד"ה רבי יהודה) - "מותר לטלטל טלטול גמור הואיל ודרך מקום פטור קא מטלטל". וכן מבואר ברמ"א בשם יש אומרים (סימן שנה סעיף ג) אלא שהגר"א בביאורו מאריך לחלוק עליו הואיל ולא נח במקום פטור. ועיין במשנה ברורה (שם סעיף קטן ל) דגם דעת המאמר מרדכי והבית מאיר כדעת הגר"א. וגם בנידון דידן לא נחים המים בצינור, ואף על פי שיש מקום להבדיל בין מתגלגלים באוויר למתגלגלים בצינור - מכל מקום להלכה אין הבדל, כמבואר בשבת (ק ע"א) "אמר רבא תוך ג' לרבנן צריך הנחה על גבי משהוא" (ועיין בתוספות ד"ה אחזתו, ובדף פ ע"א ד"ה והא). אולם גם אם לא נוכל לפטור מדין מעביר דרך מקום פטור משום דלא נח, מכל מקום מועיל דבר זה דהצינור של הברז נחשב כמקום פטור ויחשב ככח פחות מזריקה לפי פירוש רש"י בחולין (טז ע"א). דאיתא שם:

"האי מאן דכפיתיא לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא ומית חייב מאי טעמא גירי דידיה הוא דהאני ביה והני מלי בכח ראשון"

ופירש רש"י:

"'בכח ראשון' - שקשרו סמוך לשפת המים וכיון שנקב נקב בשפת המים מיד באו המים לפיו. 'אבל בכח שני' - שקשרו ברחוק והמים הלכו שם אף על פי שהוא נקב הנקב והפכו לשם פטור דגרמא בעלמא הוא"

ולפי זה גם כאן, הואיל והמים עוברים בצינור אפילו קצת, שוב אין זה דומה לזריקה.

אין להחשיב את הצינור כחורי רשות היחיד - לא מבעי לדעת הראשונים דחורי רשות היחיד צריכים להיות ד' על ד', אלא אפילו לדעת הראשונים דבחורי רשות היחיד אין צריך שיהיה בהם ד' על ד' (עיין בבאור הגר"א סימן שמה סעיף ד). מכל מקום משמע דבעינן שתהא אפשרות לבני רשות היחיד להשתמש בהם, ומשום כך יש ראשונים הסוברים דלמטה מעשרה הואיל ואין בני רשות היחיד משתמשים בהם לא נחשבים כחורי רשות היחיד. ובנדון דידן אין בני רשות היחיד יכולים להשתמש בחורים הללו, ומאידך גיסא יש מקום לומר דהואיל וכל תשמישם של הצינורות הוא להעביר מים זהו תשמישם של בני רשות היחיד, וצריך עיון. גם אם הצינורות נחשבים כחורי רשות היחיד נראה לי פשוט דפתיחת ברז היא פחות מזריקה אלא היא הסרת מניעה. ולא מיבעי לדעת אותם אחרונים דסבירא להו דהסרת מניעה אינה אלא גרמא (ראה דעת החתם סופר בחלק יורה דעה סימן ריד) אלא גם לדעת החולקים (עיין בתשובות יביע אומר להגר"ע יוסף שליט"א חלק ד אורח חיים סימן לח שאסף את כל הדעות) יש הבדל בין כחו לבין כחו שעל ידי הסרת המניעה. דבר זה מבואר בדברי המגן אברהם, דבשולחן ערוך כתב (סימן קנט סעיף י):

"אם הטה חבית מלאה מים והלך וישב לו והחבית שופכת מים כל היום מחמת הטייתו ונטל ידיו ממנה עלתה לו נטילה"

וכתב על זה המגן אברהם (סעיף קטן כא):

"ואף על גב דבסעיף ט כתב דקלוח ראשון לבד חשיב כח גברא שאני התם דלא עשה מעשה בגוף המים רק שהסיר הברזא המונעת מלצאת. אבל הכא שעשה מעשה בגוף המים ומחמת הטייתו שופכין מיקרי כח גברא"

הרי שהסרת מניעה נחשבת פחות מסתם כחו ולפי זה בכרמלית, דלא גזרו בו משום כוחו, פשוט שמותר ואינה דומה לזריקה.