מכתב לקו / אהרן קופרמן

בתקופה זו שהשלטון במדינת ישראל החליט לוותר על שטחים לטובת שונאין, שעה שהוכח מעל לכל צל של ספק שכל מבוקשם הוא אחד – השמדת עם ישראל והציונות – ואשר ע"י שטחים אלו מזימתם עשויה להתבצע בקירוב גדול יותר למטרתם, ראוי שיעשה כל אחד חשבון נפש עם עצמו.

אין ברצוני להתיחס לצד ההלכתי אם מותר להחזיר שטחים אלו מפאת " שטח ישראל" – השייך בו משום "לא תחונם", או מפאת "ונשמרתם לנפשותיכם", השאלה המעיקה היא מה הביאנו שנאלץ להגיע למצב זה. האין זה רמז מן שמיא על המדריגה בו שרוי עם ישראל?!

חלילה שאדם ירגיש דכדוך מה בקרבו על אשר הוחלט או על דברים ואבים יותר. ננסה להבין דברים פשוטים אשר בכורח הנסיבות אין דעת האדם נוחה לחשוב בהם, או אולי בבחינת מה שכתב בעל מסילת ישרים בהקדמתו שאים בדברים אשר הוא כותב משום חידוש, אלא דברים שההרגל גורם שאין האדם יחשוב בהם.

נאמר בתורה: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב..." – אומר המהר"ל מפרג בנצח ישראל פרק י"ג – "להורות על ישראל שהם אומה יחידה שאין לה חיבור אל שום אומה אלא לבדד ישכון כמו מלת "הן" שיש בה ה"א והנו"ן שיש להם חיבור רק אל עצמם" (והדברים רחבים במהר"ל עי"ש). כלומר התורה מרמזת על כך שבעצם מהותם נמצאת תכונה זאת בישראל.

בספרו - "אורי וישעי" מסביר הרב חרל"פ בהתייחסו לחטא האדם הראשון: בעת עשיית החטא היו בקרב אדם הראשון כל באי עולם עד סוף כל הדורות, וע"י החטא התערבבו התחומין, נשמות מישראל התערבבו בנשמות הגוייםונשמות גויים התערבבו עם נשמות ישראל, מטרת הגלות לםי דברים אלה הי לקבץ את כל אותם נשמות ישראל אשר הודחו אל הויים בעת החטא. והתקון של חטא עץ הדעת הוא – שיבה של כל הנפשות מישראל אל היהדות ובזה יקויים מה שנאמר "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב...". "עם לבדד ישכון" ייתכן שעה שהוא שלם ואין שום כח מעורב שלו עם עם אחר או ההיפך. בדרכו אל הגאולה חייב עם ישראל להשאר עם אחד חזק ואיתן ברוח קדשו ובכוחו – ובזה מתקרבת הגאולה.

בילקוט שמעוני- פר' בלק מובא: "מובדלים הם ישראל במאכלם ובמלבושם ובגופיהם ובפתחיהם אינם דנים עם אוה"ע". וכותב המהר"ל בפרק כ"ה – "וכבר בארנו במקומות הרבה כי הואמות נקראו מים בכל מקום דכתיב: "...ימשני ממים רבים..." ועוד: "והצילני ממים רבים מיד בני נכר..." וכדכתיב?: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה..." ועוד: "הוי המון עמים רבים כהמות ים..." וישראל נמשלו בדבר הפוך לגמרי והוא – האש. שאמרו במס' ביצה (כה:) "מימינו אש דת למו" – אמרו דתיהם של אלו אש. ובפרק י"ב מרחיב המהר"ל שהאש מורה על תכונה רוחנית שהוא חד ואין שליטה על אש וכך עם ישראל. וכידוע אין לך שני הפכים יותר אמש ומים (ישראל ואוה"ע) אם מתערבבים יחד אש ומים, כלומר, ישראל נטמעים בתוך הגויים ונוהגים כמותם וכחייהם הרי שהם ביחד, ואז המים מכבים את האש כידוע. אבל אם האש עומדת רחוק מן המים ונבדלת ממנו ("הן עם לבדד ישכון") – אז האש מכלה, מאדה ומיבשת את המים עד שלא נשאר דבר ומתיש כוחם של הגויים – ואלו דברים ברורים.

ומוסיף שם המהר"ל:

"כי בערי החכמה יחשבו כי קרוב אש ומים (ישראל ואוה"ע) יהיה שלום ביניהם, וזה אינו כן, כי בהתחברות ישראל עם אוה"ע גוברים ובמטלין ח"ו אותם, לפחות שאין יכולין להם... וראוי לישראל כאשר אנחנו בסוף גלותינו אשר היא קשה עלינו מיום ליום להיות שמנורים הבדל הזה ביותר".

ולהוסיף: זאת אנו חשים עתה ביותר, שבכל פעם שישראל גובר על אויביו מתערבים שאר הגויים ומונעים זאת בכל האפשרויות.

אבל אל יבוא אדם וישאל למה זה ועל מה זה באו על עם ה' רבוי הצרות המשונות והרי אוה"ע חוטים הם ואעפ"כ לא באו עליהם הצרות? זו אינה שאלה – שהרי עם ישאל הוא עז שבאומות עליו נאמר: "עם קשה עורף..." וזאת מכיון שעם ישראל נמצא במדרגה רוחנית גבוהה וככל שהדבר רוחני יותר, כך השליטה קשה עליו, ולכן לא רצה יונה הנביא ללכת לננוה ולהוכיח אותה מכיוון שפחד שהגויים ישמעו את תוכחותיו וישובו בתשובה שהרי מדרגתם פחותה מישראל והשליטה עליהם קלה לעומת ישראל שהוא קשה עורף, ולא רצה יונה להעמיד את ישראל במצב שהגויים ישובו בתשובה וישראל לא ישובו (מכילתא פר' ב"א.) כפי שנאמר בישעיה: "ידע שור קונהו... עמי לא ידע" בגלל מעלתם הרוחנית אמר שיהיה בהם חטא מכיוון שאין זה ובעי לישראל, אבל אם ישראל בכל אופן אין עושים רצונו של מקום רזי בדרכים קשות רומזים וגורמים ישראל יעשו תשובה ועל זה מביא המהר"ל בפרק י"ד – שנמשלו ישראל בפעם אחת לכוכבי השמים בפעם אחרת לעפר. אם ישראל עושים רצונו של מקום – עולים במדרגתם עד לרקיע ואם אין עושים רצונו של מקום יורדים עד לעפר- שנאמר: "מי מנה עפר יעקב..." ושאל המהר"ל בפסוק זה נרמז על ברכת ישראל ואיך ידרוש בברכה על זה שמדרגתם עשויה להגיע עד לעפר? ועונה המהר"ל אף שהשם מורידן הם יורדין עד עפר ודומים לגמרי כמו עפר למרות שהעפר משול לדבר מושפל, יש בו קיום יותר מכל דבר אחר בעולם, כמו שאמר קובלת" "והארץ לעולם עומדת..." ודבר מופלג הוא שיש לעפר קיום יותר מכל שאר ארבעה יסודות והעפר מכלה כל מתכת שיתנו בתוכו, לכף ברכה היא זו לומר כך, שאין אף פורענות מכלה את ישראל, ואדרבא, ההיפך הוא הנכון, כי המכות והיסורין שבאין על ישראל הם רק קיומם. (והדברים מורחבים בפ' י"ד עי"ש).

נסיים בתקווה שנראה את כל עם ישראל במהרה בונה את בית מקדשנו על הר הקדש בירושלים.