מדרשי חז"ל
אל גינת אגוז ירדתי, מה אגוז זה אתה נוטל אחד מהכרי וכולן מדרדרין ומתגלגלין זה אחר זה, כך הן ישראל, לקח אחת מהן כולן מרגישין.
*
קרא עלי מועד לשבור בחורי, מצינו שסילוקן של בחורים קשה כחורבן ביהמ"ק דכתיב: גת דרך ה' לבתולת בת יהודה, כך קרא עלי מועד לשבור בחורי.
*
גפן ממצרים תסיע, מה הגפן היא חיה ונשענת על עצים מתים כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענים על המתים.
*
אתה גוזר ואומר: קדושים תהיו לאלוקיכם, ריבון העולם! אתה מבקש שנהא קדושים, הסר ממנו המוות, שנאמר: הלוא אתה מקדם ה' אלקי קדושי לא נמות. אמר להם: אי אפשר , ה' למשפט שמתו.
*
מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו, מה עשתה אמו? - הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם, במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו, אמר לה היכן שני בני, אמרה לבית המדרש הלכו, אמר לה צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם, נתנו לו כוס של הבדלה והבדיל, חזר ואמר היכן שני בני, אמרה לו הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים, הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך, לאחר שבירך אמרה לו רבי שאלה אחת יש לי לשאול לך, אמר לה אמרי שאלתך, אמרה לו רבי קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פיקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא, אמר לה בתי מי שיש פיקדון אצלו הוא צריך להחזירו לרבו, אמרה לו רבי חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו, מה עשתה תפשתו בידה, והעלה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למטה, ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המטה, התחיל בוכה ואומר בני בני רבי רבי, בני בדרך ארץ, ורבי שהיו מאירין פני בתורתן, באותה שעה אמרה לו לר' מאיר רבי לא כך אמרת לי אני צריך להחזיר הפיקדון לרבו, אמר, ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם.
*
וימסרו – מגיד הכתוב שהיו בני אדם צדיקים כשרים ומסרו נפשם על הדבר. ארבעה דברים הן הן תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להם חילופין ואלו הן: כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו, ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושת. תלמיד חכם שמת אין אנו מוצאים תמורתו.
*
דודי ירד לגנו ללקוט שושנים – לסלק את הצדיקים שבישראל. כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום רואה איזה צדיק יש באומות העולם, יתרו ורחב, מביאו ומדבקו בישראל, בזמן שאין עושין רצונו של מקום, רואה איזה צדיק ישר וכשר וירא שמים יש בהם ומסלקו מתוכן.
*
איך נפלו גיבורים – ר' חנניא ור' יונתן: מכאן מצינו שצדיקים קרויין כלי מלחמה ויאבדו כלי מלחמה.
*
כד דמך ר' בון ברבי חייא עאל ר' זירא ואפטר עילוי (קהלת ה') מתוקה שנת העובד, נימר לכון למה רבי בון דומה, למלך שהיה לו כרם ושכר עליו פועלים, והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מכולן כיון שראהו המלך כשר במלאכתו יותר מדאי, אחזו בידו והתחיל מטייל עמו ארוכות וקצרות, לעתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן, ובא אותו פועל ליטול שכרו עמהם, ונתן לו המלך שכרו כמותן, התחילו הפועלים מצירים אמרו לו אדוננו המלך אנו שיגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתים או שלש שעות ביום והוא נוטל שכרו כמותינו, אמר להם המלך מה אתם מצירין יגע זה בשתים או בשלש שעות מה שלא יגעתם אתם כל היום כלו, כך יגע רבי בון בר חייא לעשרים ושמנה שנה בתורה מה שלא יגע תלמיד ותיק למאה שנה.
*
כשמת שמואל הקטן תלו לו מפתחו ופנקסו בארונו מפני שלא היה לו בן, והיה רבן גמליאל ורבי אלעזר מספידין עליו, ואמרו על זה נאה לבכות, ועל זה נאה להתאבל, כשהמלכים מתים מניחין כתריהן לבניהם, עשירים מתים ומניחין עושרם לבניהם, שמואל הקטן נטל כל חמודות של עולם והלך לו.
*
הרנינו גויים עמו
כי דם עבדיו
יקום
ונקם ישיב לצריו
וכפר אדמתו עמו.
*
ידין בגויים מלא גויות – אמרו רבותינו כל נפש ונפש שהרג עשו מישראל כביכול נטל הקדוש ברוך הוא מדם כל נפש ונפש וטובל פורפוריון שלו עד שצבעה דם, וכשמגיע יום הדין ויושב עליו בבימה לדון אותו לובש אותו פורפוריון ומראה לו גופו של כל צדיק וצדיק רשום עליה שנאמר: ידין בגויים מלא גויות. באותה שעה מתנקם הקב"ה ממנו שתי נקמות שנאמר: א-ל נקמות ה' א-ל נקמות ולעתיד לבוא נהרות יורדים מדם של רשעים והעוף בא לשתות מנחל של דם, שנאמר: מנחל בדרך ישתה. מהו על כן ירים ראש שבא לשתות והנחל עושה גלים והגל בא לשטפו והוא מרים ראשו, אמר דוד הלל והודאה אני נותן לך על כל זה לכך נאמר הללוי-ה.
*
אמר ר' יהודה הללו בשעה שהאדם מסתלק מן העולם בלא בנים הוא מיצר ובוכה, א"ל הקב"ה למה אתה בוכה מפני שלא עמדת פרי בעה"ז יש לך פרי יפה מן הבנים, אמר לפניו רבש"ע אי זה פרי שהעמדתי א"ל הקב"ה התורה שכתוב בה פרי צדיק עץ חיים, בנים אינו אומר אלא פרי צדיק וכן תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים, וכן הוא אומר אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים.
*
כיון שהגיע החרב לצואר פרחה ויצאה נשמתו של יצחק, וכיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים אל תשלח ידך אל הנער חזרה נפשו לגופו והתירו ועמד יצחק וידע יצחק שכך עתידים המתים לחיות ופתח ואמר ברוך אתה ה' מחיה המתים.
*
יענך ה' ביום צרה. משל לאב ובן שהיו מהלכין בדרך, ונתייגע הבן, ואמר לאב היכן היא המדינה, אמר לו בני סימן זה יהא בידך, אם ראית בית הקברות לפניך, הרי היא המדינה קרובה לך, כך אמר להם הקב"ה לישראל, אם ראיתם את הצרות שתכפו אתכם, באותה שעה אתם נגאלין, שנאמר יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב, אברהם ויצחק אין כתיב כאן, אלא יעקב, ולמה, אמר ר' שמעון בן לקיש משל לאשה עוברה שהיא מקשה לילד, ואומרים לה לית אנן יודעין מה נאמר לך, אלא מאן דעני לאמך בעידן קושייתה, הוא יעני יתך בעידן קשיותך, כך כתיב ביעקב (האל) [לאל] העונה אותי ביום צרתי (בראשית לה ג), אמר להם דוד לישראל מי שענה בעת צרתי הוא יענה אתכם, הוי יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב.
*
נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים והמתנחמים מן האבל הזה, נחם מאבלם ושמחם מיגונם. כאמור כאיש אשר תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו. ונאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל כנס ונאמר שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. ברוך אתה ה' מנחם אבילי ציון עירו ובונה ירושלים
*
באהאמ"ה האל אבינו מלכנו אדירנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב רועינו רועה ישראל המלך החי הטוב והמטיב שבכל יום ויום הוא מטיב לנו הוא גמלנו הוא גומלינו הוא יגמלנו בעדנו לעד לחן וחסד ברכה וחיים ושלום וכל טוב.
*
אל אמת דיין אמת שופט בצדק ולוקח במשפט ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו ואנחנו עמו ועבדיו. ובכל עת אנחנו חייבים להודות לו ולברכו. תכלה הרעה מעלינו ומעל כל עמו ישראל ומן האבל הזה שבתוכנו, גודר פרצות ישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת מעליו לחיים טובים ולברכה ולשלום. נחם בברכת אבלים "מחזור ויטרי".
נחם בברכת אבלים
"מחזור ויטרי".