על מות לבן / הרב יהודה עמיטל

"כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבואנה. ותמהרנה ותשנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים".

וכי ירמיהו לא ידע לקונן על חורבן המקדש עד שנאלץ להיעזר במקוננות. מי כמוהו ידע להעריך את הגודל והשגב שבמקדש, ומי כמוהו יכול היה לחוש כה עמוק את שבחורבנו.

אולי אולי, דווקא משום כך, דווקא בגלל תחושתו העמוקה לא היה מסוגל לתת ביטוי לאבלו. המקוננות הרחוקות מירושלים הן תדענה לקונן ולשאת נהי.

* * *

שמונה קרעים בלבבינו, קרעים שאינם מתאחים זעקתנו הבוקעת מקירות לבבנו אילמת כזעקת כל אבן מקירות בית מדרשנו. איה מקונן יבטא אבלנו. איה סופר דמעותינו. איה שוקל כאבנו. "צעק ליבם אל א-דני חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה אל תתני פוגת לך אל תדום בת עינך".