תגובה לגליון י"ג (בענין חנוכה) / מאיר מדן

נפלאתי, משבא לידי עלון שבות י"ג ובו מאמר של אלחנן סמואל המגבב בסופו את דברי ההבל שהמציאו "משכילים" והיסטוריונים מודרניים על שינוי השקפות כביכול בין הברייתא במסכת שבת בסוגית "מאי חנוכה" ובין השקפה אחרת של ס' המכבים ושל מגילת תענית ושל "על הניסים". והתירוץ, שכביכול "לדורות המאוחרים, אחרי חורבן בית המקדש – מה להם ולנצחונותיו הצבאיים של יהודה המכבי? ההדגשה היא מעשה הנס בפך השמן... הניצחן הצבאי של יהודה המכבי תוקפו בטל עם חורבן בית המקדש, אך הנצחון הרוחני של דת האמת המסומל בנר זה.. תוקפו לעד ולעולם". עכ"ל בעמ' 29.

לשם מה לתלות סוקי סרוקי בחז"ל? הרי בברייתא זו מדובר בפירוש "וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום" הרי הנצחון הצבאי אמור בפירוש!! והיכן כאן "הדגשה" של מעשה פך השמן? הרי בפירוש "הודגש" לא רק פך השמן והדלקת נרות, אלא גם הלל והודאה!

כל עניינה של השאלה "מאי חנוכה?" אינו לתת טעם וסיבה לימי חנוכה, אלא למה קבעו בה גם הדלקת נר, ומכוח איזה נס קבעוה על הנר? לא לטעם החג שאלה הברייתא, ולא לטעם ההל וההודיה, אלא לעניינו של הנר כפי שברור למי שראה את סוגית הגמרא שם בהלכות שמנים ופתילות ובהבדל שבין נר שבת לנר חנוכה. ויפה אמר מהרש"א בח"א שם: "ולא קאמר הכא מאי חנוכה, אלא מאיזה נס קבעו אותו להדליק בו נרות".

ברור שחוקרים "היסטוריים" ו"אידיאולוגיים" פטורים מלדעת את סוגית הגמרא ואת ההקשר ואת מה שאמרו מפרשים. אבל למה לחזור על דבריהם?

בברכה,

מאיר מדן.