בלכתך בדרך / יואל עמיטל
מת אסור בהנאה, ולומדים את זה בג"ש, דכתיב ותקבר שם מרים, וילפינן שם מעגלה ערופה. מה עגלה ערופה אסורה בהנאה אף מת אסור בהנאה.
בשו"ע יו"ד סי' שמ"ט פסק שמת, בין עכו"ם ובין ישראל אסור בהנאה. אבל דבר זה הוא מחלוקת ראשונים. תוס' בב"ק (דף י. ד"ה שהשור) כתבו שאע"ג שמת אסור בהנאה, מ"מ עבד הקנוי לישראל שמת אינו אסור בהנאה.
לדעת התוס' מה יהיה הדין בעבד שאדונו הרג אותו, שלכאורה לא גרע מאם הזיקו באחד מכ"ד ראשי אברים שיוצא לחרות, וא"כ מה דינו של מת זה לדעת התוס', האם יהיה אסור בהנאה כדין מת ישראל, או כדין עבד שמת?
האם בשאלה זו יהיה הבדל בין אם עמד מעת לעת שאז אין חיוב מיתה על האדון, ואם מת מיד שאז יש חיוב מיתה על האדון?