קידוש החודש: מגזירות יוון / יעקב ספרונג
מקובל הוא שנצחוננו על היוונים בתקופת החשמונאים לא היה צבאי בלבד. הד לכך בתפילת "על הניסים" בה מוגדר אופי מלחמתנו עם היוונים "שעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". בספר מכבים מובאים, בפירוט, היסודות הרוחניים אותם ניסו היוונים לעקור מישראל בגזרותיהם:
"אין כבוד למלכות להניח אלה (היהודים) על פני האדמה, עתה, בואו ונעלה עליהם ונבטל מהם את הברית אשר כרת (הקב"ה) להם: שבת, ראש חודש (=קידוש החודש) ומילה".
משמע שעיקר המלחמה היתה מכוונת כנגד שלשה יעדים רוחניים אלה: שבת, קדוש החודש, ומילה. בחירת שלשה אלו מנומקת בחשיבותם בהיותם "בריתות" בין הקב"ה לבנ"י. אמנם מצינו כי התורה מגדירה את השבת כברית ("לעשות את השבת לדורותם ברית עולם") וכן לגבי מילה ("ונמלתם את בשר עורלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם") – אך בשום מקום בתורה לא נזכר קידוש החודש אצל ברית. אמנם גם שבת וגם מילה מובאים בתואר "אות" אבל את קידוש החודש אף בקטגוריה זו לא מצינו. אפשר, שלהבנת הכללת קידוש החודש במערכת גזירות זו נוכל להגיע אם נעיין היטב במשמעות מצוות קידוש החודש (=קרי: אמירת ברכת קידוש הלבנה, בימינו) ואם נעמוד על הקשר שבין שבת, מילה, וקידוש החודש.
נקדים למציאת הקשר בין השלושה עיון קצר בכל אחד לחוד. השבת מבטאת, בין היתר, את הודאת האדם בבריאת העולם והנהגתו ע"י הבורא ע"י מניעת פעילות – מלאכת יצירה – כך הוא מבטא את ביטול העשייה – היצירה האישית מול הבריאה המוחלטת. בשבת מבטא האדם אף את שיעבודו לקב"ה – מעיד הוא על מקור מעשיו – כל המעשים כולם. עדות ה"קידוש" בפ' "ויכולו" מעידה על ביטוי זה של השבת. אנו יוצרים מעין מצב ראשוני – חזרה למקור, לשעת הבריאה. כל חיי החולין מופסקים וכל המעשים, הכוונות והמחשבות קודש לה'. מובן, אם כן, מדוע נחשבת השבת לברית בין הקב"ה לכלל ישראל ומה מצאו היוונים בה ובקשו לעקרה. אם ראינו את השבת כמוקד לקשר בתחום המחשבה והרוח (הבאים לידי ביטוי מעשי) הרי מילה ניתנת להגדיר בשיעבוד הגוף וקשירתו לקדושה עליונה. קידוש המחשבות והמעשים המבטאים אותם, לא די בהם, לפי שידוע שאפילו ת"ח המפנה כל כוחותיו לעבודתו יתברך אם אינו מהול "אין לו חלק לעוה"ב" (ראה את דברי החינוך סי' ב'). אם כן, היהודי צריך דבר בעין ממש – בגופו שייחד אותו ויקדש אותו. מעשה המילה הופך את האדם ליהודי, בניגוד לשאר ברואים. חתימה זו שהוטבעה באדם – ומעידה על הקשר בין גוף ממש למישור רוחני, עליון וקדוש. מובנת לאור זה הגדרת מילה כברית. אמנם שבת נקבעה ע"י הקב"ה ואילו מילה מעשה התלוי ע"י ביצוע מעשי של כל יהודי – אך שניהם ברית הם, עולם שלם המקשר את ישראל, לבוראם, אולם מה מצאו היוונים בקידוש החודש, שכה ראו לגזור עליו וללחום בו?
הם ראו בקידוש החודש משהו המייחד את ישראל. בקידוש החודש באה לידי ביטוי היכולת האנושית של בנ"י (ע"י עדות ובי"ד) לקדש זמנים, זמנים שנקבעו כקדושים ע"י הקב"ה. מעין שיתוף ישראל ע"י הבורא ביצירת חלות של קדושה בעולם. כאן באה לידי ביטוי ההשגחה הפרטית על עם ישראל. בשבת מודגשים יסודות של ההשגחה הכללית, הבריאה הכללית, השיעבוד של העולם כולו. במילה בא לידי ביטוי הקשר של הגוף עם הבורא. בקידוש החודש מקדש בי"ד של מטה והקב"ה מסכים עימו למעלה.
הגמ' (סנהדרין מב.) מבארת:
"כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני השכינה. כתיב הכא (שמות י"ב, ב') החודש הזה וכתיב התם (שם ט"ו, ב) זה א-לי ואנוהו, תנא דבי ר' ישמעאל אילמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים בכל חודש וחודש – דיים".
ויש להבין מה ראו חכמים כל כך במצוות קידוש החודש עד שהשוו את המקיימה כמקבל פני השכינה? הר' יונה (הובא בפלפולא חריפתא בסנהדרין קי"ח:) מסביר לנו מעט את מושג קידוש החודש – "ואמירת קידוש הלבנה בימינו היא הודאה לקב"ה על השגחתו עלינו. מפני שהקב"ה אע"פ שאינו נראה לעין נראה הוא ע"י גבורותיו ונפלאותיו כענין שנאמר: אכן אתה א-ל מסתתר אלוקי ישראל". לדעת ר' יונה מעשיו של הקב"ה – השגחתו עלינו, יוצאים ונכנסים כלבנה – פעמים מתמעטים ופעמים מלאים, כלבנה. הקב"ה הוא "א-ל מסתתר", הנגלה ונכסה וחוזר ומתגלה. בתפילה על קידוש הלבנה האים לידי ביטוי אף בקשותינו לגלוי מלכות ה' בעולם, בדוד מלך ישראל החי וקיים, בנפילת אימה ופחד על אויבינו ובישעות העולם וגאולתו. בקידוש החודש ובתפילה בקידוש לבנה באים לידי ביטוי הקשר המיוחד של ישראל והקב"ה בעבר, הווה, ועתיד. ואת הקשר היחודי הזה רצו היוונים לעקור. הם הבינו כי בתוך תפילה – פעולה זו מונחת אף עתידה של מלכותם הרשעה, בהקמת מלכות דוד השלימה.