מכתב לקו[1] / הרב אפרים שחור
ב"ריש מילין" – ספרו של מרן הרב זצ"ל, כולו דברי קבלה, שנכתב בימי מלחמת העולם הראשונה, נמצא בהערות בסוף הספר:
"כשהעולם הולך במהלכו הרגיל, כשאין פרעות ומהומות בחיים, יכול גם הרעיון האצילי של האדם לקחת את פרנסתו מההסתכלות בתנועות החיים, מחיי החברה ומהתורות האגודות בהם, שהוא כל התוכן של כל חכמה וכשרון נגלה, ומובטח הוא שמתוך הרכוש הזה יתעשר עושר פנימי. לא כן הדבר בזמן שהחיים נופלים הם במהמורות המלאות מחשכי רשע ותוהו, אז העולם הגלוי מתנודד, סדריו מתערבבים, ואם יהיה האדם יונק את לשד חייו הרוחניים רק מהצד הגלוי שבאוצר הרוח, דלדול נורא מוכן לבא עליו ולשדוד ממנו את כל עמדת תומתו, ואז כדי להחזיק את המעמד יבא התור של הצמאון הבוער אל התוכן הנעלם, אל הסקירות הפנימיות שהן מתנשאות מעל לשטח הגלוי שבחיים שבהן לא נגעה יד המהומה העולמית, וממקור חיים זה ילך האדם וישאב מים בששון להרטיב את העצמות היבשות של העולם הרוחני הגלוי שנשאר במצב כ"כ נדהם מפני תגרת יד החיים אשר נתבלבלו. ומטעם זה עצמו בא הלחץ לכותב הטורים הללו לרשום את רשמי המחשבה אשר למדרש האותיות וכו' דוקא בזמן הזה". עכ"ל.
במהלך חיים רגיל אנו בונים את דרכנו מנהגלה שבהם הן בתורה והן בראיית המציאות הסובבת אותנו, שיש בה כל חכמה וכשרון נגלה. אבל כשבאה מלחמה, סדרי החיים הרגילים משתבשים, ואז אנו צריכים להפעיל כוחות פנימיים ולימודים פנימיים יותר, כדי להבין את המציאות ולאן נושבת בה הרוח האמיתית.
במהלך חיים רגיל אנו לומדים ועושים הכל בהילוך מסויים. לפעמים די איטי. ישנה התקדמות מתמדת, אך, לפעמים, לא במהירות הרצויה ולא עוד אלא שיכולים להיות תקלות בכיוון. ואז באה המלחמה, משנה כיוונים ומגבירה מהירות ההתפתחות של העולם, של החיים, של המחשבה הטובה.
כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה הוכרזה הצהרת בלפור בדבר הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל (אגב, בעקבות הצהרה זו באה הסכמת חבר הלאומים לבית לאומי זה, ועל הסכמה זו אמר ה"אור שמח" שהיא מבטלת את ענין השבועה "שלא ימרדו באומות" שמובאת במס' כתובות, והקיצונים הדתיים שמו אותה תמיד בראש מאבקיהם ומודעותיהם). בעקבות מלחמת העולם הראשונה התארגנו קבוצות הצבא היהודיות הראשונות – הגדודים העבריים, ועוד ועוד.
מלחמת העולם השניה אף היא היתה דוחף גדול מאוד להקמת המדינה, להחלטת או"ם בנושא זה. ומלחמת השחרור – לקוממיות היהודית ולקיבוץ גלויות.
מלחמת ששת הימים הביאה לידי ביטוי את הגדלות היהודית. התגברה הרגשת הקוממיות, הגדלות, הידיעה שאנו תת-מעצמה. פרט לכל הענין הגדול של שחרור הארץ וההתישבות בה וההתעוררות ביהדות רוסיה. אמנם העצמה, הגדלות היהודית, הביאה אולי גם להתנשאות, לשאננות. ועתה באה המלחמה האחרונה לחזק את היחוד היהודי. "עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". זו לא מציאות נכפית אלא מציאות רצויה. זוהי שאיפה לגלות את הייחוד שיש בו. כל אחד מבקש לדעת למה הסבל הזה? מדוע אנו נושאים במאבקים, ביגון, בתוגה, ברוממות, תמיד בכותרות, תמיד ראשונים? לא נוכל לברוח מעצמנו! "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו"? א"א לקפוץ מעורנו. צריך להתעמק יותר ויותר ביחודנו הגדול. אנו נמצאים בתהליך גדול של קיבוץ גלויות, של בנין הארץ, ויחד עם זה, כנראה, שאנו צריכים להעמיק בתוכן הפנימי יותר של עמנו. "מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו". אומה היודעת בארץ דרכיו ובכל גוים ישועותיו. יאר ה' פניו אתנו סלה. אם לרדת יותר לפרטים, יתכן ואנו צריכים להגביר בישיבה את לימודי המחשבה, האמת הפנימית יותר שלנו. ארץ ישראל עם ישראל ותורת ישראל. הגר"א אמר שהגאולה האחרונה תבוא ע"י לימוד הקבלה. אינני יודע בדיוק מה זה, אבל בודאי שיש בזה חדירה לעומק הייחוד היהודי. להבנת מהות העם, טעמי המצוות, השראת רוה"ק שכינה ונבואה. אולי יש להעמיק את לימוד ההלכה, כושר הפסיקה וכו' כדי להתמודד עם המציאות. ועוד ועוד.
המלחמה מביאה תמורות הרבה יותר גדולות ממה שנראה במבט ראשון, לא רק מקום האש הוא מקום התפנית, הרבה יותר מזה.
"כשיש מלחמה בעולם מתעורר כח משיח" (אורות, המלחמה) וזה מבוסס על מדרש בב"ר (מ"א) "אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח". תדע שכן, שהרי בימי אברהם ע"י שנתגרו המלכויות אלו באלו באה גאולה לאברהם.
המלחמה תביא לדחיפה ולהנעה מהירה יותר של ההתקדמות לקראת הימים הגדולים של שלמות רוחנית, של גילוי מלכות ה', והיה ה' למלך על כל הארץ.
"וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
תפילתנו האישית, של כל אחד מאתנו, היא "זכרנו ה' ברצון עמך פקדנו בישועתך" בימים רצון, בימים של ישועה, רבונו של עולם, תן לנו לזכות לחיות ולעשות, להיות שותפים ביצירת הבנין הגדול, לרוח ה' ההולכת ומתגלה, לעזור ולעשות לגילוי שם ה' שאותו מייצג עם ה'.
כשמדברים על הייחוד הלאומי, על השאיפות הגדולות, אנו מנסים למצוא בדיוק מה זה, איך לעשות את זה. לא תמיד אנו יודעים בדיוק אבל ברור לנו שאנו שואפים למשהו גדול יותר, למשימה שאליה נועדנו. וכך אומר הרב במאמר ערך התחיה:
"עלינו לתאר ולהסביר במבטאים ברורים את אשר אנו מבקשים בהוויתינו השלמה", קשה, יש חוסר בהירות בציבור, אבל אנו מיצגים משהו גדול. "לא נחדל מעבודתינו המעשית והרוחנית. לרדת מעל במת ההסטוריה אפשר לעם אשר גמר את אשר החל, לחזיון רוחני אשר הוציא את כל הכמוס עמו לאור העולם, להתחיל ולא לגמור זהו דבר שאיננו נוהג לגמרי במציאות".
כמובן, כשמתחילים לפרט לפרטים יש התמודדות עם בעיות קטנות וגדולות אך צריך להגביר את שאיפת המגמה הסופית ואז יעזרנו ה' בכל עת ובכל שעה.
אני כותב את הדברים ובליבי תפילה על עצמי, על כל רגע, כל עת וכל שעה שיעזרנו ה', כאן בעורף – לדעת את אשר עלינו לעשות, ועליכם – כולנו תפילה שתצליחו. שתהיה הארת ה' על כולכם ובכל מעשיכם.