כוחה של דמגוגיה[1] / פרופ' נחמה ליבוביץ'

גדולה השפעתם של נאומים, של מילים לטוב ולרע, ניתן דעתנו על כך: במה כוחם גדול?

"וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם, אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה. וְאָבוֹא עָלָיו, וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם, וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ, וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ. וְאָשִׁיבָה כָל הָעָם אֵלֶיךָ, כְּשׁוּב הַכֹּל, הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ, כָּל הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם.

וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם, קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי, וְנִשְׁמְעָה מַה בְּפִיו גַּם הוּא.

וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר, כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל, הֲנַעֲשֶׂה אֶת דְּבָרוֹ אִם אַיִן? אַתָּה דַבֵּר.

וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם, לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת.

וַיֹּאמֶר חוּשַׁי, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו, כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה, וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה, כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה, וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה, וְלֹא יָלִין אֶת הָעָם.

הִנֵּה עַתָּה הוּא נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים, אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת, וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה, וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ וְאָמַר, הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם, אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם.

וְהוּא גַם בֶּן חַיִל, אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה, הִמֵּס יִמָּס, כִּי יֹדֵעַ כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי גִבּוֹר אָבִיךָ, וּבְנֵי חַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ.

כִּי יָעַצְתִּי, הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל יִשְׂרָאֵל, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב, וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב.

וּבָאנוּ אֵלָיו בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם, וְנַחְנוּ עָלָיו, כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל הָאֲדָמָה, וְלֹא נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם אֶחָד.

וְאִם אֶל עִיר יֵאָסֵף, וְהִשִּׂיאוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים, וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד הַנַּחַל, עַד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא שָׁם גַּם צְרוֹר.

וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל

וַה' צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה, לְבַעֲבוּר הָבִיא ה' אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה".

לפנינו מועצת המלחמה לפני הקרב המכריע בין דוד ואבשלום. שני היועצים חכמים גדולים. הראשון – אחיתופל – נאמר על עצתו שהיא "כאשר ישאל איש בדבר אלוקים... כן גם לדוד גם לאבשלום". הסתכלו בעצתו! היא קצרה, ברורה, החלטית. בלי פרטים מיותרים בלי מליצות: שני פסוקים וחצי ובהם פעלים לרוב: "אבחרה, אקומה, ארדפה, אבואה, והחרדתי והכתי". מלחמת בזק, התקפת פתע, מספר מגויסים קטן. הזמן: עוד הלילה, ניצל את עייפותו של האויב; המטרה: הריגת העומד בראש – דוד, על ידי כך תחסך שפיכות דמים, יושג שלום מהיר, זו עצתו.

היועץ השני חושי, האיש אשר השתיל דוד במחנה אבשלום.עצתו ארוכה ומפותלת. לא מלחמת בזק מיידית, בחיל קטן, כי דוד אינו "עייף ורפה ידיים"; כאיש מלחמה הוא דרוך יושב במארב, הוא ואנשיו גיבורים ומרי נפש. יש לפתוח במלחמה רק אחרי הכנה רבה, אחרי גיוס של כל ישראל "מדן ועד באר שבע"... והמלך הצעיר ילך בראש (שיטת "אחרי"). אסור שתארע תקלה בראשית הקרב, כי היא תעורר תקלה אף בלב הגיבורים שבחיל אבשלום. המטרה: "ולא נותר בו ובכל האנשים איתו גם אחד" – השמדה טוטאלית.

ועתה שתי שאלות לי אליכם:

1. אתם אנשי צבא, מבינים בטכסיסי מלחמה, התדעו להסביר לי: למה קיבל אבשלום את עצת חושי ולא את עצת אחיתופל – היועץ הוותיק, החכם והגדול?... ואל תענו לי בפסוק האחרון של קטענו "וה' ציווה להפר", כי ה' פועל כאן בדרך הטבע, באמצעות גורמים טבעיים, אשר על ידם תצא מחשבתם לפועל. כגון שנתן חכמה לחושי. ובכן במה היה כוח נאומו גדול שהצליח לסנוור עיני אבשלום?

2. והיא שאלה קטנה: מהו "ויאמר" שבראש פסוק ח' – הן גם לפני כן מדבר חושי, ולמה מפסיקו הכתוב במילת "ויאמר"?

כדי שנלמד להתגונן בפני כוחם של נאומים ביודעם לעשות להטוטים בכוח דיבורם, נביא שוב דוגמא של נאום.

אולי שאלתם עצמכם פעם: איך הצליח קורח להמריד אנשים נגד משה? אנשים אשר ראו את משה שליח ה' עושה אותות ומופתים במצרים, קורע את הים, מוריד את המן, מגיז את השלו, מכה צור ויזובו מים, עולה למורם ומוריד את התורה. כיצד הצליח קורח למשוך אחריו אנשים אלה להסיתם נגד משה? במה היה כוחו גדול?

והנה הנאום אשר שמו חז"ל בפיו כדי ללמדנו, כיצד עושים מלאכה זו למען נדע להיזהר:

מדרש שוחר טוב (לתהילים) פרק א':

"ובמושב לצים..." זה קורח, שהיה מתלוצץ על משה ואהרן.

מה עשה קורח? כנס את כל הקהל שנא' "ויקהל עליהם קורח את כל העדה". והתחיל לומר להם דברי ליצנות, ואומר להם: "אלמנה אחת הייתה בשכונתי והיו עימה שתי נערות יתומות, והייתה להם שדה אחת. באה לחרוש – אמר לה משה (דברים כ"ב): "לא תחרוש בשור וחמור יחדו", באה לזרוע – אמר לה (ויקרא י"ט, יט): "שדך לא תזרע כלאיים". באה לקצור ולעשות ערמה, אמר לה: "הניחי לקט שכחה ופאה". באה לעשות גורן, אמר לה: "תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני". הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה ענייה זו? עמדה ומכרה את השדה וקנתה שתי כבשות כדי ללבוש מגזותיהן וליהנות מפירותיהן.

כיוון שילדו – בא אהרן ואמר להם: תני לי את הבכורות, שכך אמר לי הקב"ה (דברים ט"ו, יט): "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר – תקדיש לה' אלוקיך". הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות. הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן – בא אהרן ואמר לה: תני לי ראשית הגז שכך אמר הקב"ה (דברים י"ח, ד): "ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו (לכהן)".

אמרה: "אין בי כוח באיש הזה, הרי אני שוחטת אותן ואוכלתן". כיוון ששחטה אותן בא אהרן ואמר לה "תני לי הזרוע והלחיים והקיבה". אמרה: אפילו אחרי ששחטתי אותן, לא נצלתי מידו – הרי הן עלי חרם!". אמר לה אהרן: אם כן – כולה שלי הוא; שכך אמר הקב"ה (במדבר י"ח, יד): "כל חרם בישראל לך יהיה"; נטלן והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה. כך עלתה לעלובה זו! כל כך היו עושים ותולים בקב"ה.

הראיתם שיש כאן כל הסממנים של הנואם המוכשר היודע נפש שומעו? סיפורו דווקא על אלמנה ולא בנים לה, שאולי יוכלו להיות לה לעזר ולמגן – אלא שתי בנות יתומות, אלמנה עלובה זו מקבלת עליה את הדין בתמימות, בלי להתקומם נגד העוול המשווע הנעשה לה. לאט, צעד צעד נלקח, נשדד ממנה הכול ע"י אותה הכמורה, הבאת עליה מכוח פסוקים. ושימו לב, שאין קורח חו"ש מסלף פסוקים או מעקם כתובים, או מפרשם שלא לפי פשוטם. לא כל דברי התורה המובאים הם ממש ככתבם כלשונם. איננו פוגע בכבוד שמים, אינו מטיח דברים כלפי מעלה. אין כל העול הזה רצונו של בורא, חלילה, רק משה ואהרן, הכמורה הזו, מסלפת ובודה דברים מליבה. "כך הם עושים ותולים בקב"ה".

ועתה, חברים יקרים, הראו נא כוחכם, שאין אתם נלכדים ברשתם, הוכיחו נא היכן הדמגוגיה; מה תענו לו וכיצד תגלו את השקר שבדבריו?

המבקשים להשיב יכתבו אל: נחמה ליבוביץ', רחוב הצבי 10, ירושלים, וייענו.



[1] מתוך "דף לתרבות יהודית" (3) מוגש ע"י המחלקה לתרבות תורנית במשרד החינוך והתרבות.