שעור ב"נר מצווה" למהר"ל - חלק ב'[1] / הרב יהודה עמיטל

כדי להבין את נס פח השמן, יש לבחון את התקופה בה אירע במימד אוניברסלי, ולשם כך יש להבין את מלחמת ישראל באומות, או ליתר דיוק את עניין ד' המלכויות, אותם רואה המהר"ל בעקבות חז"ל כמוקדים מרכזיים בהיסטוריה האנושית. בבל - המלכות הראשונה מתוך הארבע - מייצגת את כח השלטון, את הרצון להשתלט על הכל - שליטה לשמה (=נפש). פרס, השנייה שבמלכויות, רודפת הבצע, התאוה לשמה, הרצון להסתרבל כדב, בלשון חז"ל (=גוף). יוון, השלישית שבהם, לא ייצגה, וממילא לא לחמה, בענייני נטיות כוח נפשיות או בעסקי תאוות גופניות אלא בשכל, בחכמה. מלחמתם היתה מלחמת דעות. ומלכות אדום - היא כוללת בתוכה את כל צדדי המלחמה של קודמיה, ועל כן קשה המאבק עימה מכולם.

מלכות יוון, שלחמה בחכמה ובדעות, צמחה מתוך השפעה יהודית. התפתחות החכמה ביוון היתה באמצעות היהדות, ודווקא מתוך כך, המאבק עם יוון קשה היה. בתקופת בבל ופרס התבססה היהדות בתוכה פנימה וטרם החלה בהפצת אורה ברבים, בין אומות העולם. מאבקים שהיו - היו כנגד דברים חיצוניים. בתקופת יוון החלה היהדות במילוי תפקידה - הפצת אור ה' בעולם. על רקע זה צמחה יוון. לכן היה המאבק קשה ואף עלה במחיר רב: רבים נסחפו להלניזם, להתייוונות, וכל זאת משום שהיו נקודות אור, שעליהן התבססה החכמה היוונית. היה חשש שמא תרבות יוון טובה משלנו, וא"כ מה מקום יש להפצת אור תורה בעולם, וכאן משמעותו המיוחדת של נס חנוכה. ההדגשה כי יש פך שמן החתום בחותם כהן גדול, נקודה פנימית טהורה מהשפעה חיצונית יוונית, מתוכה יש אפשרות להפיץ אור גדול, ולהאיר את מחשכי העולם הגויי, אף זה שהלניזם מצוי בו. נעשה נס, נשתנו מעשי בראשית, להוכיח כי דרכו של ישראל נחוצה, מוכרחת, ואף תצליח. חייבים להאיר לרבים עד שתכלה רגל מן השוק - עד שתכלה הרגילות והשגרה מן העולם ויופץ אור קודש, אור ה', בעולם כולו. אותו אור מופץ מתוך הנקודה הפנימית, ואם נקורה זו מטופחת כראוי - ממילא מפיצה היא אור. בשעת הסכנה מניחה על שולחנו - את החנוכייה. מסביר ר' צדוק הכהן מלובלין שבשעת סכנה, כשאין האור יכול להאיר בתוך החשיכה, או אז יש לעבוד בפנים הבית, לטפח ולהגדיל את האורה הפנימית, וכשתהיה ראויה, ממילא תקרין למרחקים ויכירו כולם כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.