זמן הדלקת נר חנוכה - מקורות לעיון / דוד בן ניסן
המקור לסוגיתנו בגמרא בשבת (כא:), שם מקשה הגמרא על ההנחה שאם כבה הנר אינו חוזר ומדליק:
"ורמינהו: מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. מאי לאו, דאי כתבה (תוך זמן זה) הדר מדליק לה? – לא, אלא דאי לא הדליק – מדליק, וא"נ לשעוריה".
רש"י (ד"ה לשעוריה): "שיהא בה שמן בשעור הזה ומיהו אם כתבה אין זקוק לה".
מהתירוץ הראשון נראה שיש גבולות לזמן ההדלקה אולם מן התירוץ השני אין משתמע על גבולות בזמן ההדלקה אלא על משך הזמן שהנרות צריכים לדלוק. ר" פורת (בתוס' על אתר) מדגיש שיש להזהר ולהדליק בלילה מיד, שלא יאחר יותר מדי. אך, כיון שלפי התירוץ השני אין מניעה להדליק עקב אִחור – ידליק מספק. הר"י והרא"ש (בהסכמת רוב הראשונים) סוברים שעתה אין לחוש לזמן ההדלקה התלוי באפשרות לפרסום הנס, ועיקר הפרסום הוא ההדלקה שבני הבית רואים אותה. בכל זאת קיים זמן מינימלי ומקסימלי, ובכך חולקים הראשונים.
הר"ן בפירושו על הרי"ף (ד"ה מצוותה משתשקע החמה) מסביר שיטתו:
"לאו למימרא שלא יהא רשאי להדליק קודם זמן זה (שקיעת החמה) דשבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקיעת החמה... אלא עיקר מצוותה קאמר, ואם רצה להקדים – מקדים. אבל מדברי בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה, ובערב שבת נמי מדליק".
מחלוקתם נובעת ממחלוקת אחרת (שבת לד:) לגבי גדר בין השמשות בעל הלכות פוסק כר' יוסי הסבור כי "ביה"ש כהרף עין" ואפשר להדליק נר חנוכה אחרי השקיעה, ואילו נר שבת מדליקין לפני צאת הכוכבים. הר"ן פוסק כר' יהודה הסובר שביה"ש הוא "משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון". לדעה זו יש להדליק נר שבת עם שקיעה ומכיון שיש להקדים (לדעת רוב הפוסקים) נר חנוכה לנר שבת – חייבים להדליק נר חנוכה לפני השקיעה, ומכאן לכל הימים.
המאירי אינו לומד מעש"ק לכל הימים וז"ל:
"ומ"מ קודם השקיעה לא ידליק שהרי היא כשרגא בטיהרא ואין בזה פרסום הנס, מ"מ בשבת שא"א להדליק אלא קודם שקיעה, שהרי משתשקע עד שיראו ג' כוכבים בינוניים היא ביה"ש (כדברי ר' יהודה), עכ"פ מדליקים בכדי שישלים הדלקתם עם השקיעה או סמוך לזה. וכלל גדול אמרו – היכא דלא אפשר – שאני".
הרמב"ם (הלכות חנוכה פ"ד ה"ה) מציע דעתו בצורה חד משמעית
"אין מדליקים נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה – לא מאחרים ולא מקדימים".
ואילו הטור (ס' תרע"ב):
"אין מדליקים נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה. (וזמן זה מגדיר המחבר בהל' תענית תקס"ב – צאת הכוכבים. ומסביר האשר"י "דהיינו שיראה ג' כוכבים בינוניים או שהלבנה זורחת בכח ותאיר על הארץ".)
דעה אחרת המובאת בשו"ע גורסת:
"ויש מי שאומר שאם הוא טרוד (ז"א: לא יוכל להדליק אח"כ) יכול להדליק מפלג המנחה ולמעלה. (דהיינו: שעה ורבע קודם צאת הכוכבים בשעות זמניות) ובלבד שיתן בה שמן שיספיק עד שתכלה רגל מן השוק".
המשנה ברורה פוסק שהדלקה זו בברכה.
את המחלוקת אם מדליק בסוף זמן השקיעה (טשו"ע) או מתחילתה (הרמב"ם) תולה בעל "ערוך השולחן" במחלוקת עקרונית לגבי עיקר זמן השקיעה. ואילו את ההיתר להדליק כבר מפלג המנחה (לטרוד) מסביר ה"ארחות חיים":
"דלא חמירי מהבדלה דאמרינן רב צלי של מוצש"ק בשבת ואומר הבדלה על הכוס".
ראיה לרמב"ם אפשר למצא במסכת סופרים (פ"כ):
"מצות הדלקתן משתשקע החמה ואם הדליקו ביום אין נאותין ממנו ואין מברכים עליו".
בעל "ערוך השולחן" סבור שאין זו ראיה גמורה והעולם נהגו לעשות כדברי הטור והשו"ע.
את הגדר "עד שתכלה רגל מן השוק" – לענין הגבלה בנר חנוכה הסביר רבא בגמרא: "עד דכליא ריגלא דתרמודאי". ומסביר הרי"ף שהכוונה לעצים הנקראים תרמודא וסוחריהם נקראים תרמודאי ומתעכבים עד אחר שקיעת החמה כחצי שעה עד שמגיעים לבתיהם. הזכרנו לעיל את דברי הראשונים הסבורים שעתה מדליקים גם מאוחר יותר מפני שעיקר ההדלקה לבני הבית. הסמ"ג הוא אחד מן הסבורים כך וז"ל:
"וכל זמן שאין בני הבית ישנים שייך פרסום נס אפילו עד עמוד השחר".
הרמב"ם חולק עליו וכותב (בהלכות חנוכה פ"ד ה"ה):
"שכח או הזיד להדליק עם השקיעה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק (ולא יותר)".
המחלוקת בין הרמב"ם לרוב הראשונים נובעת, לדעת המ"מ, מהסבר הגמרא בדף כג: "סברה לאקדומה, אמר לה ההוא סבא תנינא – ובלבד שלא יקדים ולא יאחר", רש"י ושאר ראשונים הבינו שהגמרא עוסקת בנר שבת ואילו המ"מ סבור שהרמב"ם הבין שהגמרא עוסקת בנר חנוכה, ולכן אין להקדים או לאחר – לדבריו.
הטור והשו"ע חולקים על הרמב"ם ופוסקים כשאר הראשונים, שכל זמן שאחרים רואים את ההדלקה (ולדברי "ערוך השולחן" מספיק שיראה את ההדלקה עוד אדם אחד, ואפילו תינוק שמבין, פרט למדליק) אפשר עוד להדליק.
"וז"ל הטור (סי' תרע"ב:) "ונראה שאף לדידן (שמדליקין כל זמן שיש בני בית נעורין) צריך לדקדק בשעור שאע"פ שמדליק בפנים, כיון שמדליקין בפתח הבית, והוא פתוח, יש הכירא לעוברים ושבים".
ומעין זה, בתוספת פרטים, כותב בעל "ערוך השולחן":
"אע"פ שהיום מדליקים בבית ואפשר להדליק בכל הזמן, מ"מ ראוי לנהוג כתקון חכמים ולהשתדל להקפיד לכתחילה על הזמן. ואם מדליק אחרי שבני הבית ישנים (ז"א: שאין מי שיראה את ההדלקה) – מדליק בלא ברכה".