גליון לעיון בפרשת השבוע – פרשת וישב (תשכ"ח) / נחמה ליבוביץ
א. הצעת ראובן "השליכו אותו"
פסוק כ"א
"וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם
וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ"
פסוק כ"ב
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה..."
רמב"ן:
ד"ה אל תשפכו דם: אמר להם: הנה הייתי סובל לכם כאשר חשבתם להמית אותו בנכליכם, כי גם אני שנאתיו ורציתי שיומת על ידי אחרים, אבל אתם אל תהיו שופכים דם בידיכם, חלילה לכם.
והכוונה לראובן בכל זה היתה להצילו להשיבו אל אביו. והכתוב סיפר מה שאמר להם ראובן ושמעו אליו, אבל דברים אחרים אמר להם מתחילה שלא קיבלו ממנו, כמו שאמר לקמן (מ"ב כ"ב) "והלא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם"; וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו אמר להם: "אם כן – אל תשפכו דם בידיכם".
ולא אמר "דמו", כי הראה שלא יאמר כן לאהבתו, רק שלא יהיו כשופכי דמים; לימד אותם שאין עונש הגורם כעונש השופך דם בידיו.
רלב"ג:
התועלת השביעי: ראוי לאדם כשיראה רצון איש או אישים לעשות פועל מגונה, שיעתיקם מהרצון ההוא מעט מעט, שאם רצה להעתיקם יחד מהרצון ההוא, יהיה זה סיבה אל שלא ישמעו אליו וישלימו רצונם הרע. ולזה תראה, כי ראובן כשראה רצון אחיו להרוג את יוסף וראה שאם יאמר להם שיעזבוהו, לא ישמעו לו לרוב שנאתם אותו, הנה העתיקם מהרצון ההוא מעט מעט, ואמר להם שלא ישפכו דם אך ישליכו אותו בבור וימות מעצמו. והנה חשב ראובן להעתיקם מעט מעט מהרצון ההוא וממדרגה אחר מדרגה עד שלא יגיע ליוסף היזק מהם, או יוליכהו הוא בעצמו אל אביו בזולת ידיעתם.
וזה גם כן היה סיבה אל שנעתקו מזה הרצון השני ושמעו אל יהודה ושאמר להם, שימכרוהו לישמעאלים.
בן אמוזג:
ד"ה לא נכנו נפש: לברוח מן הכפל אומר אני ש"ויאמר לא נכנו נפש" ר"ל, שגמר בלבו ואמר: אינו ראוי להכותו נפש, ולהוציא מחשבתו לפועל "ויאמר אליהם ראובן: אל תשפכו דם..."
באור:
ד"ה ויצילהו מידם: שלא נהרג, והוא כלל, ואחרי זה פירט ופירש היאך: "ויאמר להם לא נכנו נפש" וכן תרגם האשכנזי (הרמבמ"ן) "שפדאך נעהמליך".
מלבי"ם:
ד"ה וישמע ראובן ויצילהו מידם: מבואר שתחילה רצה להצילו לגמרי שלא יעשו לו מאומה, וכאשר לא שמעו לו אמר: "לא נכנו נפש" - על כל פנים אל תהרגו אותו, שדי בעונש אחר, וכאשר לא שמעו גם לזה "ויאמר להם: אל תשפכו דם" כי תוכלו להרוג אותו ע"י גרמא שתשליכו אותו אל הבור הזה העמוק שלא יוכל לצאת ממנו...
1. מה הם הקשיים שבפסוקינו המיושבים ע"י הרמב"ן?
2. הסבר את דברי הרמב"ן המסומנים בקו.
3. מתי אמר ראובן את דבריו המסופרים במ"ב כ"ב, לדעת הרמב"ן, ולמה לא סיפרם הכתוב במקומנו?
4. מהו ההבדל העיקרי בין דעת בן אמוזג לבין דעת הרמב"ן, ומהי חולשת פירושו של בן אמוזג?
5. למי מן המפרשים שהבאנו קרובה דעת הרלב"ג ולמה צירף לפירושו לפסוקינו גם את דעתו על דברי יהודה (פסוק כ"ו)?
6. מהו ההבדל בין דעת הבאור לדעת המלבי"ם, ומי נראה לך קרוב יותר לפשוטו של מקרא?
ב. מנין שהיו נחשים ועקרבים בבור
פסוק כ"ד
"וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם"
תלמוד בבלי, מסכת שבת כב ע"א (וכן בקיצור בבראשית רבה פ"ד [ט"ז]):
אמר רב כהנא: דרש רב נתן מניומי משמיה דר' תנחום: מאי דכתיב "והבור ריק אין בו מים"? ממשמע שנאמר "והבור ריק" איני יודע, שאין בו מים?! מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.
רש"י לפסוקנו:
ממשמע שנאמר "והבור ריק" איני יודע שאין בו מים? מה תלמוד לומר: אין בו מים? מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו.
1. ומקשים מפרשי עין יעקב:
ומנין להם לדרוש כך, ודילמא בא לומר שעצים ואבנים, עפר וצורות וטיט היו בו?
· יישב קושייתם!
2. הרא"ם, מקשה:
ולמה לא אמר הכתוב: "והבור ריק ממים"?
· ענה לקושייתו!
3. ומקשים: ומנין להם דדוקא נחשים ועקרבים היו בו?
ומביא כשר ב"תורה שלמה" (וישב קמ"ד בבאור):
בנמוקי רבנו ישעיה מטראני הראשון כתוב: נרמז בקרא "אין בו מים וישבו לאכול" – אל תקרי "וישבו לאכול" אלא ויש בו לאכול" – נחשים ועקרבים שאוכלים!
ואולם המפרש על רש"י ר' יעקב קניזל (מגולי ספרד, חי בטורקיה) בספר "פירושים על רש"י לאלמושנינו, קניזל ועוד" (קושטא רפ"ה):
דקדקו שהיו בו נחשים ועקרבים, מפסוק אחד שבחומש דברים (והוא אומר את הפסוק).
· התוכל למצוא מהו הפסוק?
ג. "והבור ריק"
פסוק כ"ד
"וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם"
רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י שהובאו במקטע דלעיל):
ואם כן – (=אם לפי דברי רש"י שהם דברי רבותינו בשבת כ"ב) היו הנחשים והעקרבים בחורי הבור, או שהיה הבור עמוק ולא ידעו כן; שאלו היו רואים אותם (=את הנחשים) ולא יזיקו ליוסף, היה הדבר ברור להם שנעשה לו נס גדול ושהוא צדיק גמור, וידעו כי זכותו תצילנו מכל רע, ואיך יגעו במשיח ה' אשר הוא חפץ בו ומצילו, וכענין שנאמר (דניאל ו' כ"ג) "אלוקי שלח מלאכיה וסגר פום אריותיו ולא חבלוני כל קבל די קדמוני זכו השתבחת לי" (=אלוקי שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא חבלו בי, בעבור אשר נמצאת לי זכות לפניו), אבל הם לא ידעו בדבר.
ועל דרך הפשט יאמר "והבור ריק אין בו מים" כלל, שגם אם היו בו מים מעט יקרא ריק, וכן (ישעיהו ל"א א') "כי מת אתה ולא תחיה" – כלל בשום פנים, והכל ביאור וחיזוק.
1. בדברי הרמב"ן הראשונים (עד ועל דרך הפשט) מיושבת קושיה אשר מקשים אותה מפרשי המדרש על פסוק כ"ב. מהי הקושיה?
2. כיצד מתייחס הרמב"ן בדבריו לדברי המדרש המובא ברש"י?
3. השווה לדברי רש"י ולדברי הרמב"ן את דברי שניהם בשמות כ"ב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים (רמב"ן ד"ה: כל אלמנה).
א. במה דומה דרכו של רש"י שם לדרכו במקומנו?
ב. מה ראה הרמב"ן שם ללכת באותה דרך בה הולך רש"י (ורבותינו במכילתא) ולא אמר גם שם: "והכל ביאור וחיזוק"?
ד. הבור כמפלט מפני האחים
פסוק כ"ד
"וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם"
זוהר, וישב ק"ו קל"א (על פי תרגום הסולם):
"ויקחוהו וישליכו אותו הבורה" – ר' יצחק אמר: אין נחשין ועקרבין חוו ביה, אמאי כתיב בראובן "למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו"? וכי לא חייש ראובן להאי (=וכי לא חשש ראובן לזה), דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקו ליה? (שאותם נחשים ועקרבים יזיקוהו?) דאיך אמר להשיבו אל אביו, וכתיב "למען הציל אותו"?!
אלא חמא ראובן, דניזקא אשתכח בידייהו דאחוי (=אלא ראה ראובן שהנזק הוא ודאי כשהוא בידיהם של אחיו), בגין דידע כמה שנאין ליה (=כי ידע כמה שונאין אותו אחיו) ורעותא דלהון לקטלא ליה (=ורצונם להרגו). אמר ראובן: טב למנפל ליה לגו גובה דנחשין ועקרבים, ולא יתמסר בידא דשנאוי, דלא מרחמיה עליה (=מוטב להפילו לתוך הבור שיש בו נחשים ועקרבים ולא יהא נמסר בידי שונאיו שאין מרחמים עליו).
מכאן אמרו: יפול ברנש גרמיה לאשא, או לגובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי (=יפיל אדם עצמו לאש או לבור של נחשים ולא ימסור עצמו לידי שונאיו). בגין, דהכא (=מפני שכאן, בבור) אתר דנחשים ועקרבים, אי איהו צדיקא, קודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא (אם הוא צדיק, הקב"ה יעשה לו נס) דלזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו (=ולפעמים זכות אבותיו עומדת לו וינצל מהם – מן הנחשים), אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי, זעירין אינון דיכלין לאשתזבא (=מועטים הם היכולים להינצל).
1. מה ההבדל בינו לבין פירוש הרמב"ן?
2. מה הרעיון הכללי שכלול בדברי הזוהר האלה, והיכן מצינו רעיון זה בנ"ך?
3. הזוהר מוצא בהמשך דבריו סעד בלשון התורה בפסוק כ"ב. מהו הסעד?