להשתמש במצרכים שהובאו ברכב בשבת[1] / הרב יהודה עמיטל

שאלה:

האם מותר להשתמש במים ואוכל שהובאו ברכב בשבת?

תשובה:

שאלה זו היא שאלה חמורה ומורכבת, ובירורה מצריך דיון רחב, וכבר הרחיב את הדבור בנדון הגר"ש גורן שליט"א באחד מגיליונות "מחנים" ואת מסקנותיו, כפי שהועתקו בפסקי הלכות צבא, אעתיק להלן.

ואף על פי כן, הואיל ויודע אני את צמאונכם לדבר ה', ומאידך גיסא את מגבלותיכם להיכנס בעומק העיון - אכתוב לכם כמה שורות להסברת פרק זה, והדברים תואמים בדרך כלל את המהלך שפיתח הרב גורן שליט"א בנדון. המסקנה היא כי יש להתיר בשעת הדחק להשתמש במים ובאוכל שהובאו בשבת, מתוך ההנחה כי הנהג שהסיע את הרכב והביא את הדברים נחשב כשוגג, כי ודאי הוא חושב שפעולה כזאת מותרת בימי מלחמה, גם אם המצב מוגדר כעת כהפסקת אש.

יש כאן שלש בעיות עקב שלושת האיסורים הקשורים בהבאת מים:

א. איסור הסעה ברכב.

ב. איסור הוצאה וטלטול מרשות-הרבים לכרמלית או טלטול ד' אמות בכרמלית.

ג. איסור תחומים עקב הבאתם מחוץ לתחום.

אשר לשני האיסורים הראשונים אסתפק בהבאת דברי החיי אדם כלל ט שדבריו מובאים בביאור הלכה (סימן שיח ד"ה אחת):

"דוקא בדבר שנעשה מעשה בגוף הדבר שנשתנה מכמות שהיה כמבשל וכיוצא בזה, אבל המוציא מרשות לרשות שלא נשתנה הדבר מכמות שהיה, אם בשוגג - מותר אפילו לו בו ביום, ואם במזיד - אסור אפילו לאחרים עד מוצאי שבת מיד, ומכל מקום יש להחמיר בכל איסורי תורה כמו מבשל".

פסק הלכה זה של החיי אדם עונה,לענ"ד, על שתי הבעיות הראשונות.

אשר לבעית תחומים, עלינו להשתמש בהיתר של מחנה שפטרו בו ארבעה דברים (ראה המשנה בעירובין יז ע"א). כאשר ישנם עשרה חיילים במקום מתוך משימה לקדם התקפה או משימה מלחמתית אחרת, אפילו אינם בקו ראשון דינם כמחנה (דבר זה מתברר מתוך דברי ראשונים ואין כאן מקום להאריך). ובמסכת עירובין (יז ע"ב) איתא:

"אמרי דבי רבי ינאי: לא שנו, אלא עירובי חצרות, אבל עירובי תחומין ­חייבים, דתני רבי חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה".

וכתב הרשב"א (שם):

"ואנו קיימא לן כרבנן דתחומין דרבנן, הלכך מחנה פטורין אפילו מלערב עירובי תחומין ורב אשי דמשני אל יצא כתיב ואל יצא קרי אליבא דרב ינאי קאמר וליה לא סבירא ליה".

וכך כתוב בעבודת הקודש (שער חמישי סעיף א):

"ויש מי שהורה שכל תחומין אינם מדברי תורה אלא מדברי סופרים, ולפיכך מחנה פטורין אפילו מלערב עירובי תחומין ואפילו של ג' פרסאות, ולזה דעתי נוטה".

וכן כתב הריטב"א (שם):

"וליתא לדבי ינאי ולא למאי דמוקים מתניתין בעירובי חצרות, אלא מתניתין כפשוטא שהם פטורין מלערב בין עירובי חצרות ובין עירובי תחומין, ותו לא מידי".

ונראה שכך דעת הרמב"ן שם שהאריך בבאור שיטת הרי"ף, וכן כתב שם בשלטי גבורים בשם האור זרוע דבני המחנה פטורים בין מערובי חצרות ובין מערובי תחומין.

כאן אנו נכנסים למחלוקת ראשונים: האם תחומין בכלל דברי סופרים או רק עד י"ב מיל. לדעת הרבה ראשונים, ובהם הרמב"ן והרשב"א, גם י"ב מיל אינו אלא מדברי סופרים אבל לדעת הרמב"ם ועוד ראשונים, למעלה מי"ב מיל - תחומין מדאורייתא. לפי דעתם יוצא שיותר מי"ב מיל, שהם בערך 12 ק"מ, לא פטרו בני מחנה. אלא שכאן יש לצרף מה שכתב המגיד משנה (הלכות שבת פרק כז הלכה ג) מהלכות שבת בשם תשובת הרמב"ם שרק ברשות הרבים גמורה יש תחומים, אבל בכרמלית אין תחומים, אפילו למעלה מי"ב מיל, אלא מדברי סופרים. וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך הרב (סימן תד), וכן כותב שם רבי עקיבא איגר. ואף על פי שבמשנה ברורה בביאור הלכה שם הרבה להקשות על שיטה זו והסיק דיש להחמיר, מכל מקום בשעת הדחק יש להקל גם מטעם רבוי בשיעורין על פי החפץ חיים בספרו מחנה ישראל (פרק לא סעיף ב בהערה), ואין כאן מקום להאריך.

והנה תשובת הרב גורן שליט"א לשאלה הנ"ל כפי שכתוב בספר פסקי הלכות צבא, עמ' 40:

"מים המובאים בשבת ברכב באיסור, בין מתוך התחום בין מחוץ לתחום במזיד, כלומר שידע המביא את איסור השבת הכרוך בזה, אסורים המים בשימוש. ובשוגג, כלומר שלא ידע המביא מאיסור שבת הכרוך בהסעה זו, או שסבור היה שיש היתר להבאת מים בשבת מטעם פקוח נפש, כביכול, מותרים הם המים בשימוש לאנשי היחידה.

אם המים הובאו ממקום שאפשר היה להגיע לשם ברגל, ולשתות מהם גם בדוחק, אפשר להקל בשעת הדחק ולהתיר שתית המים כשאין מים אחרים לשתיה, גם אם הובאו במזיד ברכב (על פי שיטת הריטב"א).

מים שהובאו מחוץ לתחום ברגל, גם מחוץ לי"ב מילין, אין המים נאסרים לא מחמת הבאתם מחוץ לתחום, משום שאנו פוסקים שאין איסור תחומין במחנה, ולא בגלל איסור טלטול המים בשדה במקום שאין בו עירוב ולכן גם כשהובאו ליחידה באיסור לא נאסרו על ידי כך.

כשיש דוחק בשדה במים ואפשר להביא את המים ברגל מישוב סמוך או מנקודת מים הסמוכה, אלא שאין שם עירוב, אפשר לשאת את המים על ידי הנחתם בראשונה על מקום פטור, לפי ההגדרות שבתשובה אחרת ב"מחניים", ואז מותרים הם המים בטלטול עד היחידה ללא כל איסור.

מכונה הנוסעת לצרכי בטחון חיוניים בשבת אם גררה בדרכה חזרה עוקב מים אין המים ניתרים על ידי כך, אלא דינם כדין מים שהוסעו בשבת בהתאם לנאמר לעיל, אבל כאשר שמו על המכונה מים בטנקר או בג'ריקנים, כאשר המכונה נוסעת לצורך בטחוני מותרים הם המים.

בכל מקרה, מותרים המים בשתיה למוצאי שבת מיד לכל החיילים ואין צורך להמתין בהם בכדי שיובאו המים במוצאי שבת, מאחר ובאיסור שבת הנעשה על ידי יהודי אין חובת המתנה של 'בכדי שיעשה' למוצאי שבת".



[1] התפרסם ב"דף קשר" גיליון 324.