ובכן תן פחדך / אלחנן סמואל

א.

מאז תחילת המלחמה,ביום הכיפורים שעבר, מנקרת במוחנו שאלה גדולה, שאיננה נותנת לנו מנוחה: מה תכליתה של מלחמה זו? כלומר: מה ראה הקב"ה להביא עלינו מלחמה נוראה זאת, מלחמה שאכלה את טובי בנינו – וזאת בעיצומו של יום הכיפורים, כשבני ישראל מתענים ועומדים בתפילה ודומים למלאכי השרת? היש למלחמה זו תכלית, מטרה, אצל הקב"ה?

יאמר מי שיאמר: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך"[1] – אין עליך לחקור ולדרוש את דרגי ההשגחה העליונה; דע שהכל במשפט וקיבל עליך את הדין. ואכן תשובה כזאת היתה נכונה בדורות הקודמים, אך אינני חושב שהיא נכונה בדור שלנו.

ההשגחה העליונה נוהגת בנו באופנים שונים, פעמים בגלוי-פנים, ופעמים בהסתר-פנים. ויש מדרגות בדבר, מדרגות של גילוי ("ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל"[2]) ומדרגות של הסתר. כשישראל בגלות יש סילוק שכינה, וההשגחה נוהגת בנו בהסתר פנים, ועל זה נאמר בתורה: "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא: הלא כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה.."[3] וחז"ל הפליגו בדבר ואמרו: "כל שאינו בהסתר-פנים – אינו מהם"[4], כלומר אינו מזרע ישראל[5]. השיא של הסתר-פנים היה, ללא ספק, השואה האיומה שפקדה את עמנו לפני כשלושים שנה, אשר בה נכרת שליש ממנו.

אולם מאז ייסודה של מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתינו, התחיל מחדש, כך מאמינים אנחנו, שלב של גילוי-פנים בדרכי ההשגחה. במלחמת העצמאות נתבססה מחדש מלכות ישראל בארץ ישראל, ואילו במלחמת ששת הימים זכינו לגאול את כל שטחי ארץ ישראל המערבית, ובתוכם את ירושלים השלמה עם מקום המקדש, ואת חברון עם מערת המכפלה. ואז לא שאלנו כלל את עצמנו, מה ראה הקב"ה להביא עלינו את המלחמות ההן, שאף הן עלו לנו בקרבנות יקרים – שהרי התשובה היתה כאילו מובנת מאליה: ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל ע"י יסורים[6] – ואלה הם היסורים שהודות להם אנחנו זוכים לרשת את ארצנו. אולם מלחמה זו מלחמת יום הכיפורים, מה תכלית יש לה? מה הקשר בין מלחמה זאת ובין שלבי הגאולה של עם ישראל, כפי שניבאו נביאי ישראל מעולם? היכן גילוי הפנים של מלחמה זו?

ב.

בראש השנה, כאשר "ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו"[7] ו"כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרום"[8] מה עובר במרכז תפילתינו ביום זה? האם בקשת חיים טובים וארוכים עומדת במרכז, או תפילה על פרנסה טובה, לחם לאכול ובגד ללבוש? כמובן גם על כך אנו מתפללים, אך במרכז עומדת תפילתנו על מלכות ה' שתתגלה על כל באי עולם: "ובכן תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, וייראוך כל המעשים, וישתחוו לפניך כל הברואים, וייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם". – "על כן נקוה לך ה' אלוקינו... לתקן עולם במלכות שד-י וכל בני בשר יקראו בשמך" – "מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והנשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על כל ישובי תבל ארצך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל, מלך – ומלכותו בכל משלה".

ביום זה שבו נברא אדם הראשון[9], אנו נזכרים בתכלית בריאת האדם בעולם: הכרת הברואים במלכות ה' ביקום. כדברי חז"ל[10] "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו[11] שנאמר: כל הנקרא לשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו[12], ואומר: ה' ימלוך לעולם ועד[13]".

ותכלית זו, מטרה זו, כוחה יפה לכל המין האנושי, לאומות העולם כמו לישראל. ומספרים בשם אדמו"ר אחד שאמר: כל עוד קיים איוואן אחד באיזה כפר נידח באוקראינה שאיננו אומר: "ה' מלך!" – עדיין לא הגיע העולם לתכליתו, אנו מתפללים איפא ביום הזה, שהקב"ה יפרסם את מלכותו בכל העולם, כדי שהעולם כולו יגיע לתכלית בריאתו.

ואמנם, כבר ניבאו נביאי ישראל, שבאחרית הימים יגיע העולם לידי כך, זכריה הנביא אומר בפרק האחרון של נבואתו, העוסק במלחמת אחרית הימים: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד[14]". ואילו יחזקאל הנביא בדברי נבואתו על אותה מלחמה, הידועה בשם 'מלחמת גוג ומגוג' אומר "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני ה'[15]". מלחמת אחרית הימים באה, איפא, כדי להביא את העולם כולו אל תכלית בריאתו: "ויאמר כל שאר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל, מלך!".

ג.

הקב"ה בחר באהבתו את ישראל מכל העמים והבדילנו מכל אומה ולשון, נתן לנו את תורתו וקידשנו במצוותיו. כל אומות העולם שהיו קיימות בתקופות הקודמות: עמון ומואב, פלשת ועמלק, ארם ומדי, יון ורומי – כולם נכחדו ואבדו מן העולם, ורק עם ישראל, עם הנצח, נשאר קיים וימשיך להיות קיים עד סוף כל הדורות. ב רם, העוקב אחרי תולדות ישראל, תולדות העם הנבחר מוכרח לשים לב לעובדה שמאז צאת אבותינו ממצרים לפני קרוב לשלושת אלפים ושלושת מאות שנה, היה עם ישראל רוב הזמן בגלות – בעוונותינו ובעוונות אבותינו. והנה עתה נקבצים אנו, בעזרתו יתברך, שוב בארצנו, מפריחים את שממותיה ועושים מקנה ובנין. עובדה מפליאה זו, שאין כדוגמתה בתולדות המין האנושי, מוכרחה לעשות רושם – ואמנם גם עושה רושם – על כל אומות העולם. אין ספק שהמטרה האלוקית הסופית בכל התהפוכות של תולדות ישראל, מן הגלות המרה עד קבוץ גלויות – ועד התשועה הגדולה שעוד תולדות ישראל, מן הגלות המרה עד קבוץ גלויות – ועד התשועה הגדולה שעוד עתידה להיות לנו – היא, שעל ידיהן יכירו כל יושבי תבל את כוחו של בעל הבירה ויקבלו עול מלכותו עליהן. וכבר ניבא זכריה בהמשך דברי נבואתו על מלחמת אחרית הימים: "והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים, ועלו מדי שנה להשתחוות למלך ה' צבאות...[16]" וכן גם דברי הנבואה של ישעיה ומיכה בנבואתם המשותפת על אחרית הימים: "והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב...[17]" ונראה שזאת גם כוונת הנביא ישעיה בנבואתו: "אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם, לאור גויים, לפקוח עינים עורות...[18]"

נמצאנו למדים, שתהליך גאולת ישראל לארצו הוא חלק בלתי נפרד מתהליך גאולת העלם כולו, חלק בתוכנית האלוקית להביא את העולם לתכליתו.

הנביא יחזקאל מתאר בפרוטרוט את תהליכי הגאולה. בפרק ל"ו בקטע שאנו קוראים כהפטרה בשבת פרה, מתאר הנביא את חטאי עם ישראל הישובים על אדמתם שבעבורם הקב"ה מפיץ אותם בין אומות העולם. אולם גם שם הם ממשיכים בדרכם ומחללים את שם ה' בגויים. הקב"ה חומל על שם קודשו המחולל בגויים, ולוקח אותנו מן הגויים ומקבץ אותנו מכל הארצות ומביא אותנו אל אדמתנו. כדי למנוע כל טעות וכל מחשבה שכאילו אנחנו זכאים להיגאל בזכות עצמנו, חוזר הנביא ואומר: "לא למענכם אני עושה, נאום ה' אלוקיך, יוודע לכם – בושו והכלמו מדרכיכם, בית ישראל[19]". על ידי לקיחתינו מן הגויים והבאתנו לאדמתנו יתקדש שמו הגדול בעולם: "וידעו הגויים כי אני ה', נאום אלוקיך, בהיקדשי בכם לעיניהם[20]". ורק אחרי הגאולה הפיזית תבוא גם הגאולה הרוחנית: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם... ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם[21]"

והנה שני פרקים הלאה מתאר הנביא את מלחמת גוג ומגוג, כחלק בלתי נפרד מתיאור גאולת ישראל. וכל הקורא פרק זה בתנ"ך איננו יכול להימנע מפליאה, עד כמה תואם תאור מצב ישראל בארצו, כפי שהנביא מתאר אותו בפרק זה, למצבנו אנו על אדמתנו בימים האלה ובזמן הזה. הנביא מנבא על גוג "נשיא ראש משך ותובל[22]", ואומר, שהקב"ה יוציא אותו ואת כל חילו, סוסים פרשים קהל רב, כולם תופשי חרבות, ויחד אתו עמים רבים – כולם יבואו ממקומם מירכתי צפון, ויעלו על עם ישראל כענן לכסות הארץ. "מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב, מקובצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר היו לחורבה תמיד, והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כולם[23]". "ואמרת: אעלה אל ארץ פרזות, אבוא השוקטים יושבי לבטח – כולם יושבים באין חומה, ובריח ודלתים אין להם. לשלול שלל ולבוז בז, להשיב ידך על חורבות נושבות ואל עם מאוסף מגויים, עושה מקנה וקנין יושבי על תבור הארץ[24]" "...באחרית הימים תהיה והביאותיך אל ארצי, למען דעת הגויים אותי בהיקדשי בך לעיניהם, גוג[25]". והנביא עצמו מנבא שהפליאה על קיום נבואתו תהיה רבה: "כה אמר ה' אלוקים: האתה הוא אשר דיברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל, הנביאים בימים ההם שנים להביא אותם עליהם[26]". וסופו של גוג ידוע: הקב"ה ישפוט אותו "בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו[27]". וכל המלחמה הגדולה הזאת באה למטרה אחת: "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים, וידעו כי אני ה'[28]".

מנהגנו, כידוע, לקרוא את הפרק על מפלת גוג בהפטרה בשבת חול המועד סוכות[29]. הטור מביא טעם לדבר בשם רב האי גאון: "אמר רב האי גאון: שמעתי מפי חכמים, כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונצחת גוג ומגוג בתשרי, ומשום הכי בניסן מפטירין העצמות היבשות[30] ובתשרי ביום בוא גוג[31]" הקשר בין ימי חג הסוכות ומפלת גוג מבואר בפירוש המקרא בפרק המקביל בזכריה (שנבואתו סתומה מנבואת יחזקאל) המנבא, שכל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים – "ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאו-ת ולחוג את חג הסוכות[32]", ועל כן נבחר פרח זה כהפטרה ליום טוב ראשון של סוכות. ואולי לגאולה זאת ממלחמת גוג ומגוג התכוון רבי אליעזר באומרו: "בתשרי עתידין ליגאל[33]".

וחז"ל מוסרים לנו בקבלת קדשים, שמלחמת גוג ומגוג לא תהיה מלחמה חד-פעמית, אלא מלחמה בת שלושה שלבים: "שלוש פעמים עתידין גוג ומגוג לבוא על ישראל ולעלות על ירושלים[34]", ושלוש פעמים הם פרוכים[35], ולכן נאמר שלוש פעמים בהלל "בשם ה' כי אמילם[36]". ובחג הסוכות אנו מתפללים מפיוטי ההושענות: "הושע נא שלוש שעות, הושע נא[37]" – והכוונה על אותן שלוש פעמים שעתידין גוג ומגוג לעלות על ירושלים[38]. בטוחים אנו בתשועת יתברך, ומתוך צרה ימציא להו הקב"ה פדות ורווחה.

אינני נמנע בין מחשבי הקיצין שעל פי חשבונותיהם וגימטריאותיהם יודעים לקבוע שבשנה זו וזו תבוא הגאולה. אינני יודע אלא נבואות נביאנו הקדמונים, שניבאו לנו בדברי מבואתם, ודברי רבותינו ברוח קודשם. לפיכך גם אינני יכול להשיב על השאלה, אם אותה מלחמה נוראה, מלחמת יום הכיפורים, היא מלחמת גוג ומגוג או שלב משלביה, בוודאי אין היא השלב האחרון – שכן אומות העולם עדיין רחוקים מלהכיר במלכות ה' בעולם; אין ספק שעוד נכונו לנו ימים קשים מאד – ואולי אף קשים מאלה שעברו עלינו. אך אין בליבי ספק שמלחמה זו היא במידת גילוי פנים, ולא חלילה הסתר-פנים; היא בוודאי אחד השלבים החשובים לקראת גאולת ישראל השלמה. וכבר אמרו חז"ל על אותם ימים: "אם ראיתם דור שצרות רבות באות עליו כנהר – חכה לו (למשיח)[39]", ועל כן אמרו הרבה מחכמינו: "ייתי – ולא איחמיניה[40]", כלומר שיבוא אך אני איני חפץ לראותו, מרוב הצרות של חבלי משיח שיהיו קודם בואו.

ואנו, שהקב"ה זיכנו להיות בדור זה, שחזינו בעינינו בצאתנו ממידת הסתרת-פנים למידת גילוי-פנים; מחשכת הגלות המרה בשואה האיומה אל האור הגדול של ייסוד מדינת ישראל – נבטח בצור עולמים ונקווה שיזכנו גם לראות בגאולת ישראל השלמה ע"י משיח צדקינו – ועמה גאולת כל העולם כולו – "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל, מלך!"