גליון לעיון בפרשת השבוע – פרשת תולדות (תשכ"ו) / נחמה ליבוביץ
א. השוואת ברכות יצחק
פרק כ"ו פסוק ג'
"...וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ
כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל
וַהֲקִמֹתִי אֶת
הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ"
פרק כ"ו פסוק כ"ד
"...וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי"
פרק כ"ח פסוקים ג'-ד'
"וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ
וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים
וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת
אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ
לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם"
· הסבר, למה לא הוזכרו ברכת הזרע, ברכת הארץ ושמו של אברהם אף באחת משתי הברכות שנאמרו ע"י יצחק בפרק כ"ז, ולמה חזרו ונשנו שלושתן בפי יצחק בפרק כ"ח?
ב. בביאור "הכי קרא"
פסוק ל"ו
"הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם"
1. רש"י:
ד"ה הכי קרא שמו: לשון תימה הוא, כמו להלן (כ"ט ט"ו) "הכי אחי אתה", שמא לכך נקרא שמו יעקב על שם סופו, שהוא עתיד לעקבני.
ד"ה ויעקבני: כתרגומו "וכמני" וארבני, "וארב" – וכמן. ויש מתרגמים "וחכמני" נתחכם לי.
ראב"ע:
ד"ה הכי: כמו אמת, וכן (כ"ט ט"ו) "הכי אחי אתה".
ד"ה קרא: הקורא שמו יעקב.
ד"ה ויעקבני: כמו מרמה, וכן (מלכים ב' י') "בעקבה", ויתכן היותו מגזרת (ירמיהו י"ז ט') "עקוב הלב", והעקוב היפך המישור.
ספורנו:
ד"ה הכי קרא שמו יעקב: האמנם בשביל שקרא הקורא את שמו יעקב, קרה זה שיעקבני, דשמא גרים.
א. מה קשה לרש"י בפסוקנו?
ב. במה דומה הקושי שבפסוק כ"ט ט"ו לקושי שבפסוקנו?
ג. מה ההבדל בין פירושו של רש"י לבין פירושו של ספורנו?
ד. היוכל גם ספורנו להסתמך בפירושו על כ"ט ט"ו?
ה. במה שונה ראב"ע מפירושי שני האחרים?
ו. מי משלושתם נראה לך קרוב לפשוטו של מקרא?
2. רשב"ם:
ד"ה הכי קרא שמו יעקב: בתמיה: הלמען אשר קרא שמו יעקב בשעת הלידה בשביל שידו אוחזת בעקבי ונמצאתי אני בכור והוא פשוט והיה לו ליטול פחות ממני, יטול פי שנים יותר ממני? וכן (בראשית כ"ט ט"ו) "הכי אחי אתה" ודינך ליטול שכר הרבה "ועבדתני חנם" בתמיה.
וכן בבבא בתרא שנינו בפרק מי שמת: בזמן שהנכסים מרובים, הבנים ירשו והבנות יזונו. נכסים מועטים, הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים. אדמון אומר: וכי בשביל שאני זכר ויפה כחי בנכסים מרובים, הורע כחי בנכסים מועטין?! בתמיה.
(הלשון שם במשנה בבא בתרא ט' א': "בשביל שאני זכר הפסדתי?!")
1. בשתי נקודות שונה הרשב"ם בפירושו מכל שלושת הפירושים שהובאו לעיל (1) מה הן?
2. האם הבין ירמיהו את פסוקנו בדבריו ט' ג'[1] כפי שהבינו הרשב"ם או כפי שהבינם אחד משלושת הפרושים שהובאו בשאלה הקודמת?
ג. תכלית הטובות הזמניות
פסוק ל"ז
"וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו"
הכתב והקבלה:
כאן מבואר, כי הטובות הזמניות שמבוארים בברכת יצחק לא היה ממנו עיקר הברכה... הטובות הזמניות אינם עצם הטוב רק אמצעים להשיג השלמות הנפשית ועוזרות להם, כי מי שיעדרו ממנו שפע טובות המדומות, קשה לו לקיים רובי המצוות, כצדקה וגמילות חסדים ותרומות ומעשרות, וגם שאר המצוות כמעט נמנעים ממנו בהיותו מוכה ממקרי הזמן ופגעיו, כמאמר חז"ל: "עניות מעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו." וקשה מאד להשיג שלמות הנפש, אם לא יושלמו לו ענייני החסרונות מצרכי הזמן ושלמות מזגו ובריאותו.
מהיכן בפרקנו דקדק לומר כן?
ד. ההבדל בין צעקה לבכי
פסוק ל"ד
"כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי
אָבִיו
וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד
מְאֹד
וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי"
פסוק ל"ח
"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה
אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי
וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ"
הסבר, מה ההבדל בין הצעקה לבכי?
(שים לב: הצעקה קודמת לדיבורו, הבכי בא לאחר דיבורו!)
ה. נכמרו רחמי יצחק
פסוק ל"ט
"וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר
אֵלָיו
הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל"
אור החיים:
...לצד רחמי אב, כשבכה, נכמרו
רחמיו.
היכן נרמז דבר זה בלשון הכתוב?
ו. גלות אדום
פסוק מ'
"וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ
תַּעֲבֹד
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ"
ראב"ע:
ד"ה והיה כאשר תריד: ...ויש אומרים: איך אמר ה' (כ"ה כ"ג) "ורב יעבוד צעיר", גם כן איך אמר יצחק: "ואת אחיך תעבוד"?
והגאון דחה זו השאלה בקנה רצוץ, בעבור שמצא (ל"ו ו') "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו", והנה שכח (ל"ג ג') "וישתחוו ארצה שבע פעמים".
והנכון בעיני שברכת הנביא כעין תפילה היא, והשם שמע תפילתו, כי עיקר זאת הברכה על זרעם. וישנים שלא הקיצו משנת האיוולת יחשבו, כי אנחנו בגלות אדום, ולא כן כן הדבר, רק אדום היתה תחת יד יהודה וכן כתוב (מלכים ב' ח' כ"ב) "ויפשע אדום מתחת יד יהודה"; גם יואב הכרית כל זכר באדום (מלכים א' י"א ט"ו) ובעבור שהיתה תחת יד יהודה שמחו ביום אידינו והיו אומרים לבבלים (תהלים קל"ז) "ערו ערו עד היסוד בה". ויותר היה קשה על ישראל החרפה שהיה אדום מחרף אותם מרעתם, וכן טעם (איכה ד' כ"א) "שישי ושמחי בת אדום", גם כן (עובדיה פרק א' פסוק י"ב) "אל תשמח לבני יהודה"...
1. מהי קושיית היש אומרים ומה תירוץ רב סעדיה גאון?
2. כיצד דוחה הראב"ע את קושית הרס"ג?
3. מהי תשובתו לקושיית היש אומרים?
4. מה ראה ראב"ע להביא את טענותיו נגד הסוברים "כי אנחנו בגלות אדום" דוקא במקום זה?