גליון לעיון בפרשת השבוע – פרשת חיי שרה (תשכ"ח) / נחמה ליבוביץ

א. הפגישה עם אליעזר

1. השווה:

פסוק י"ג

"הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם"

פסוק ל'

"וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן"

א. הסבר מה סיבת השינוי בנשואים בשני הפסוקים (נצב – עומד)?

והשווה:

בראשית י"ח ב':

"שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו"

שמות ב' ד':

"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק"

במדבר ט"ז כ"ז:

"וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם"

(ועיין רש"י שם!)

דברים כ"ט ט':

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה'"

ב. מה סיבת השוני בין מבאר המקום בשני הפסוקים?

2. השווה:

דברי רבקה לעבד אברהם:

פסוק כ"ד

"וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר"

לדברי העבד בבית בתואל:

פסוק מ"ז

"וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה"

א. למה התייחסה רבקה גם לאם אביה, ולא רק לאבי אביה כמקובל?

ב. למה שינה העבד מסדר דבריה והקדים שם אבי אביה לשם אם אביה?

ב. "ותשאב לכל גמליו..."

פסוק כ'

"וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו"

בעל מעשי ה', (ר' אליעזר אשכנז) שואל:

אחרי שהעבד לא אמר בתחילת הענין "הנערה אשר תשקה לגמלים", אבל אמר: "הנערה אשר תאמר להשקות הגמלים", אם כן לא היה ראוי לו להטריחה עד שתשקה הנערה את כל הגמלים?

· יישב קושייתו!

ג. "גם מקום ללון"

פסוק כ"ה

"גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן"

בעל מעשי ה', מקשה:

עוד יש להתבונן, שהוא שאל מקום לאנשים ללון, והיא השיבה על הגמלים ואמרה "גם תבן גם מספוא".

אבל ישוב הענין, שהיא השיבה כצדקת...

1. מניין שהוא שאל לאנשים?

1. מניין שתשובתה היתה כתשובת צדקת?

ד. שאלות ודיוקים ברש"י

1) פסוק ח'

ד"ה ונקית משבועתי זאת: וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא.

בעל דברי דוד, מקשה:

קשה, הא אח"כ על (מ"ט) ד"ה ואפנה על ימין או על שמאל אמר: מבנות ישמעאל או מבנות לוט?

ועוד: בנות ענר אשכול וממרא – מנליה לרש"י?

· יישב את שתי קושיותיו!

2) פסוק כ'

ד"ה ותער: לשון נפיצה. והרבה יש בלשון המשנה "המערה מכלי אל כלי" ובמקרה יש לו דומה (תהלים קמ"א) "אל תער נפשי", (ישעיה נ"ג) "אשר הערה למות נפשו".

פרשן רש"י קניזל, שואל:

ולמה הביא רש"י ראיותיו תחילה מלשון המשנה ורק אחריו מן המקרא? ולא עוד אלא שבמשנה אמר "והרבה יש" ואילו במקרא אמר: "יש לו דומה"?

· יישב את שתי קושיותיו!

3) פסוק מ"ד

ד"ה גם אתה: לרבות אנשים אשר עמו.

השווה דבריו בראשית ט"ו י"ד:

ד"ה וגם את הגוי: וגם לרבות ד' מלכיות שאף הם כלים על ששיעבדו את ישראל.

בראשית מ"ב כ"ב:

ד"ה וגם דמו הנה נדרש: אתין וגמין רבויין דמו וגם דם הזקן.

א. מהי הדרך הפרשנית שבה הולך רש"י בשלושת הפסוקים האלה?

ב. למה לא פירש רש"י כך ("לרבות") גם בפסוקים הבאים הנראים דומים יותר לפסוקנו?

כ"ד כ"ה:

"גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא"

מ"ד ט"ז:

"גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ"

שמות י"ב ל"ב:

"גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ"

4) פסוק נ"ב

ד"ה וישתחו ארצה: מכאן שמודים על בשורה טובה.

ר' ישראל איסרליין (בעל תרומת הדשן) מקשה בביאורו לרש"י:

ולמה לא דקדק רש"י הכי לעיל בפסוק כ"ו?

ובעל אמרי שפר עוד מוסיף שחז"ל בבראשית רבה דקדקו לאמרו ("מכאן שמודים") דווקא לפסוק כ"ו.

אם כן למה העבירו רש"י לפסוק נ"ב?

(פרשני רש"י מיישבים קושיה זו באופנים שונים!)

ה. "ותקם רבקה ונערותיה..."

פסוק ס"א

"וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים..."

הכורם:

ד"ה ונערותיה: מן הפלא ששלחו רבקה לשאוב מים מן העין חוץ לעיר והרי היו לה נערות לשרתה; ויתכן שלא הלכה לשאוב מים כי אם באותו יום על פי הסיבה שסבב ה' לצאת מן העיר לקראת אליעזר ולמצוא חן בעיניו... או נאמר, שלא נתנו לבתם נערה לשרתה כי אם מזמן שנשאת לאיש, וקודם לכן היה עליה לבדה לפקח על עסקי הבית.

1. הפרשן נותן חיזוק מלשון הכתוב לפירושו הראשון. מהו?

2. הפרשן מביא סמך ממקום אחר במקרא לפירושו השני. מהו?

ו. "ויאהבה, וינחם..."

פסוק ס"ז

"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ"

רמב"ן:

ד"ה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו: חסר הנסמך וכמוהו רבים. וטעם הכתוב כי יספר בכבוד שנהג יצחק באמו, כי מעת שמתה שרה לא נטו אהלה, כי אמרו: "לא תבוא אשה אחרת אל בית הגבירה הנכבדת". וכאשר ראה את רבקה, הביאה אל האהל ההוא לכבודה ושם לקחה. וזה טעם "ויאהבה וינחם"... ירמוז שהיה מצטער מאד על אמו ורחק ממנו מנחם, עד שנחם באשתו באהבתו אותה. כי מה טעם שיזכיר הכתוב אהבת האיש באשתו?!

ואונקלוס, פירש:

ויביאה יצחק האהלה והנה היא שרה אמו. ולכן הזכיר האהבה, כי מפני צדקתה וכשרון מעשיה אהבה ונחם בה...

1. על פי איזו תופעה לשונית החליט הרמב"ן כי חסר כאן הנסמך?

2. ר' שלמה דובנא משווה את פסוקנו לתהלים מ"ה ז'.
במה דומים שני הפסוקים?

3. מה בין הרמב"ן לבין תרגום אונקלוס בתפישה התחבירית של פסוקנו?

4. נוסף על הקושי התחבירי מיישב הרמב"ן בדבריו עוד שאלה. מהי?

5. כמה מפרשים מתנגדים לדברי הרמב"ן ביישוב הקושיה הזו (החל מן "וזה טעם"...) ומיישבים אותה באופן אחר. כיצד?

ז. שאלות בדברי תרגום אונקלוס

1. פסוק ה'

"לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי"

- למייתי;

פסוק ל"ט

"אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה"

- אם לא תיתי אתתא;

פסוק ל"ח

"אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ"

- תיזל;

פסוק נ"ה

"תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ... אַחַר תֵּלֵךְ"

- בתר כן תיזל;

פסוק ס"ה

"מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה"

- דמהלך בחקלא.

· הסבר את סיבת התרגומים השונים ל"הלך".

2. פסוק י"ט

"וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת"

ושיציאת לאשקיותה ואמרת אף לגמליך אמלי עד די ספקון למשתה.

והשווה:

בראשית כ"א

"וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת"

- ושלימו מיא;

בראשית מ"ז

"וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף"

- שלים כספא;

שמות ל"ט

"וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן"

– ושלימת כל עבידת משכנא;

בראשית מ"ג ב'

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל"

- והוה כד שציאו למיכל ית עבורא.

· הסבר את סיבת שלושת התרגומים השונים לפעל "כלה" (בייחוד שני הפעלים הארמיים לאותו פועל בפסוק האחד!)