שאלות בדיני שבת במצב מלחמה / הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל

מתוך שו"ת היכל יצחק, או"ח, הלכות שבת, סימן לד

ב"ה. כפר עציון, כ"א שבט תש"ח.

פנימי וסודי

לכבוד הרבנות הראשית לא"י ירושלים

למעכ"ת הרבנים הראשיים שלום ויקר!

הננו פונים בזה במספר שאלות אשר התעוררו אצלנו בזמן האחרון, עקב תנאי השעה הנוכחית, ונבקש הוראות ברורות למען נדע איך להתנהג.

היות וקשרינו עם העיר הם מקריים וקשים מאד, - אי אפשר לכוון את צאת השיירות אלינו, בימים הרצויים לנו, אלא יש לנצל כל הזדמנות אפשרית והנראית כרצויה מבחינת הבטחון. וכך קרה כבר פעמים מספר, כי שיירות הגיעו אלינו ביום השבת והן צריכות באותו היום לחזור העירה. בקשר לזאת התעוררו אצלנו מספר שאלות:[1]

א) האם מותר לנו לחלק בשבת את המכתבים אשר הובאו בשבת ע"י יהודים, בהתחשב כי לפעמים עובר שבוע ימים ויותר, וחבר אינו מקבל מכתב מבני ביתו הנמצאים בחוץ.

ב) האם מותר לחברי המזכירות לפתוח ולטפל בשבת במכתבים תכופים הנשלחים מחברינו בעיר, ובהם הרבה ענינים תכופים של הספקה והגנה, והם מחכים לקבל הוראות בשיירה זאת.

ג) איך לנהוג במקרה ויש צורך דחוף לענות על מכתב כזה בשבת.

ד) בהתחשב כי משיירה אחת לשניה עוברים לא פעם כעשרה ימים ויותר, האם מותר להעביר את הדאר שלנו ע"י יהודים בשבת. יש לקחת בחשבון כי בין הדאר ישנם שלושה סוגי מכתבים: א' דאר המזכירות העוסק בעניני הספקה ובטחון תכופים, ב' דאר המזכירות העוסק בענינים רגילים, ג' דאר החברים אשר בני משפחותיהם נמצאים בארץ ובחו"ל, ולא פעם מודאגים מאד לגורלם, בידעם את התנאים הקשים בהם נתונים ישובינו כאן.

ה) לפעמים מזדמנת אפשרות להעביר דאר שלנו ע"י לא יהודים - מה הדין במקרה זה, אם הדבר קורה בשבת.

לשם הסבר נציין כי המדובר בסעיפים ה' ו' ז' אמור - במכתבים המוכנים מיום חול והארוזים מימות החול בחבילה אחת (בה נמצאים גם המכתבים הצבוריים הדנים בענינים החיוניים וגם המכתבים הפרטיים והרגילים) - וביום השבת לא נעשית בקשר לזה שום פעולה נוספת מחוץ למסירת החבילה.

אנו מקוים כי כת"ר הרבנים הראשיים יעיינו בכל שאלותינו ויודיענו ברורות על כל שאלותינו ובהקדם.

בכל הכבוד

דב קנוהל.

---

לתועלת הענין - מכתב הסבר בענין זה למבלה"ד.

ב"ה, י"ג אדר תשל"א.

לכבוד הרב זלמן דרוק שליט"א ירושלים

(בהענות לבקשת כת"ר, בדבר הסבר הרקע לשאלות שהופנו על ידי החתום מטה - בשם מזכירות כפר עציון - במכתבי מיום כ"א שבט תש"ח, אל מעכ"ת הרבנים הראשיים לישראל - הריני מצרף בזה סקירה על המצב הבטחוני של גוש עציון במלחמת תש"ח, והבעיות הדתיות שהתעוררו עקב זה.)

לאחר שהותקפה שיירת מכוניות שהובילו אספקה ואנשים מירושלים לגוש עציון - ביום כ"ח כסלו תש"ח - הוברר כי הגוש נמצא במצור. ביום ההלויה של 10 חללי השיירה נתקבל בכפר עציון מברק מאת הרב הראשי הגריא"ה הרצוג זצ"ל בנוסח זה:

"בדמע ובצער אני כותב אליכם דברי תנחומים אלה, חזקו ואמצו כי ישועת ה' קרובה לבוא. ועתה כל מה שהנכם מוצאים לנחוץ בענין ההגנה עשו. בנו כל הדרוש, ואל תתחשבו בשבת קדשנו, זה לא רק מותר אלא חובה לעשות, וה' יגן עליכם ויחיש את ישועתו."

ואכן מרבית כח האדם שהיה בגוש הוקדש מאז לשמירה, לאמונים בנשק, בעבודות ביצורים, תפיסת משלטים וביצורם, פעולות מיקוש והכשרת מסלול לנחיתת אוירונים. העבודה התנהלה תוך מירוץ עם הזמן. מדי פעם יצאו אנשינו לעבודות אלה גם בשבתות, חלק מהחברים נהגו בעת העבודה לשיר זמירות שבת כדי לזכור על ידי כך כי שבת היום. אחד הדברים החיוניים ביותר בחיי הגוש והגנתו היתה בעיית הקשר עם ירושלים.

לאחר ההתקפה על השיירה בכ"ח כסלו הנהיגו כי מכוניות שהובילו אספקה ואנשים תצאנה מירושלים רק בצורה מרוכזת ומאורגנת בליווי כח הגנה מזוין. ארגון שיירה לגוש היה כרוך בקשיים מרובים הואיל והיו דרושות לשם זה מכוניות משורינות וכח ליווי שהיו עסוקים בעיקר בהובלת אספקה מהשפלה לירושלים העיר. מתוך נימוקים אלה, וגם נימוקים טקטיים נוספים, יצא, כי מרבית השיירות יצאו לגוש ביום השבת. השיירות היו מביאות לגוש חמרי בניה אשר היו דרושים להתבצרות, נשק ותחמושת, תגבורת של אנשים, אספקה ודלק. הדלק היה חיוני ביותר.

עפ"ר הגיעו המכוניות בשעות לפני הצהריים ותוך שעה קלה היו מחוייבים לפרוק את המשאות כדי שהמכוניות תוכלנה לחזור מיד לירושלים. כל עיכוב בשיבתן של המכוניות טמן בחובו סכנה שהערבים יספיקו לחסום את הכביש ולרכז כוחות שיתקיפו את השיירה בדרכה לירושלים. ואכן בט"ז אדר אותה השנה קרה דבר כעין זה, שלאחר שהתעכבה השיירה שעה נוספת בגוש, הצליחו הערבים לחסום את הכביש ולהתקיף את השיירה ליד הכפר נבי דניאל, ונפלו 15 מחיילי ההגנה.

קשר המכתבים היה אפשרי רק באמצעות השיירות. לא פעם הורדו המכתבים באמצעות מטוסים בשטח בו לא היה עירוב חצרות, והתעוררה שאלה של טלטול שק הדאר לתוך תחום הקבוץ. משהובאו המכתבים לקבוץ היתה מתעוררת בעית מיון המכתבים וחלוקתם בין המקבלים ביום השבת. בעיה יותר רצינית היו המכתבים שנתקבלו מאת המפקדה בירושלים ובהם הוראות, בענייני בטחון שהיינו צריכים לענות עליהם מיד כדי שהתשובה תגיע בזמן הנכון, ושאפשר יהיה לבצע את הדרוש לשם הגברת הבטחון. גם בעית חילופי המכתבים בין מגיני הגוש לבני משפחותיהם שמחוץ לגוש היתה בעיה נפשית עדינה ורצינית.

פינוי האמהות והילדים מישובי הגוש לירושלים העמיד את המפונים במצב קשה מאד. הואיל ולא יכלו לקחת אתם בשיירה שפינתה אותם את הדרוש מבחינת כלים לצרכי הלבשה הנחוצים. מאידך קשה היה לעתים להשיג את הדברים בירושלים שהיתה נתונה אז במצור ובניתוק מיתר חלקי הישוב. והתלבטנו אם מבחינת ההלכה מותר להמציא להם את הדברים בשבת.

בעיה דומה לזו היתה החזרת כלי האריזה למצרכי מזון אשר בלעדם אי אפשר היה להשיג אצל הספקים כמויות מזון נוספות, ובעיקר אמור הדבר ביחס לחביות בהן הביאו דלק לגוש.

התעוררה גם שאלה אם מותר לנציגי הגוש לצאת בשליחות ענייני בטחון עם שיירה יהודית מהגוש ולנסוע בשבת לירושלים.

בעית האמונים בשבת היתה רצינית, לא כל האנשים ששהו בגוש היו מאומנים די הצורך לעמוד בתנאי המלחמה.

הכשרת השטח לנחיתת האוירונים היה בו צורך חיוני הן לשם הבאת נשק ותחמושת, וכמו כן תגבורת אנשים למגיני הגוש. היה בזה גם צורך של פיקוח נפש ממש, בית חולים לשעת חירום שהיה בגוש, לא היה מצויד במכשירים הדרושים, ולא היתה בו האפשרות לבצע נתוחים רציניים, אצל האנשים שנפגעו בהתקפות הערבים.

דב קנוהל

מזכיר כפר עציון בשנת תש"ח.

---

תשובה:

ב"ה. לאחינו היקרים אנשי כפר עציון, ה' יגן עליכם ולא יאונה לכם כל רע ותזכו לישועה השלמה במהרה!

התשובות לשאלותיכם מיום כ"א שבט תש"ח:

לשאלה א'

מלבד שיצאו חוץ לתחום אין איסור לטלטלם בתוך הקבוץ שהוא כעיר שמוקפת חומה ומוקפת לדירה, וכולה כד' אמות, אבל יש כאן חשש אחר הואיל והובאו ע"י יהודים שעשו מלאכה דאורייתא היינו הדלקת המוטור במכונית, ונמצא שהמכתבים הגיעו לכם ע"י יהודים שעשו מלאכה דאורייתא כדי להביאם, ומכ"מ אין כאן איסור, שעצם המלאכה הותרה משום פקו"נ, אבל בעצם הובלת המכתבים עצמם אין כאן איסור תורה, שאין לנו רשות הרבים דאורייתא, ונמצא שבהובלת המכתבים אין כאן איסור תורה, ואעפ"י שלא היינו מתירים להוביל את כל המכתבים, שיש בהם שאינם בקשר עם ההובלה, ואין בהם ענין של פקו"נ, אבל אם היינו אוסרים את זה, היינו אוסרים, לא משום איסור מרבה בשיעורין בקשר לההדלקה, כגון שא"צ לבשל אלא כמות ידועה בשביל חולה שיש בו סכנה והרבה קודם שהעמיד את הקדירה על האש, שי"א שאסור מדרבנן, ויש אומרים שאסור מן התורה [ראה, ב"י סימן שי"ח], שההדלקה שהנהג עושה אינה פועלת בגוף המכתבים כלום, אלא היינו אוסרים משום מרבה בשיעורים בחפצים שלא הותרו הוצאה וטלטול בשבת (הערה: ומיהו לענין חיוב דאורייתא יש לעיין שהנהג איננו מגרר או מגלגל את האוטובוס אלא מדליק וזה מותר לו משום פקו"נ, ואפילו אם מדליק באיסור, אין זה דומה למגלגל, שהרמב"ם אומר שהמגלגל במגרר וחייב חטאת, וזה כבר בכח שני ולא כמגלגל ביד). והוצאה מחוץ לתחום. ועתה שעברו והביאו גם מכתבים כאלה שאין להם קשר עם פקו"נ מאיזה טעם נאסור טלטול המכתבים בקיבוץ, אם משום מעשה שבת, שמעשה שבת היא שנעשתה איזו פעולה בעצם הדבר, כגון שנתבשל או ניצוד או נתלש בשבת, ואסור ליהנות ממעשה שבת, אבל במכתבים הרי אינו נהנה מגוף המלאכה, עיין בסימן ש"ז, ובביאור הגר"א בשם מג"א סי' תקט"ו, ואין זה נהנה ממעשה שבת.

ויש כאן לדון רק מטעם הסוברים שהבא מחוץ לתחום יש בו איסור מוקצה לטלטלו [שו"ע סימן ש"ז ס' י"ד], ואם כי דבר מאכל שאין בו ספק צידה בשבת וכדומה, מותר לטלטלו אפילו לישראל בשבילו, ע"י עכו"ם, זהו משום שלישראל אחר מותר אפילו לאוכלו, משא"כ מכתב שאינו כן, (ועיין בב"י סימן ש"ז, ובדרכי משה בשם מהר"א. ואמנם יש עוד לעורר בזה, אבל אכ"מ).

אבל מאחר שרוב הפוסקים ז"ל אינם סוברים כך, אין להחמיר, כשם שאין אנו מחמירים בכלל לקרוא מכתבים הבאים ע"י נכרים בשבת, ולית לן שדבר הבא מחוץ לתחום יש בו דין מוקצה, ויש כאן רק מטעם מעשה שבת, וזהו רק כשנהנה מגוף המלאכה, וכאן אינו נהנה מגוף המלאכה. ועוד שהרי יש בין המכתבים כאלה שיש בהם משום פקו"נ ואין להטיל על הנהגים צנזורה לקרוא כל המכתבים כי זה יביא לידי שהוי ובפקו"נ צריך להזדרז, ונמצא שלא עשו שום איסור בהובלת המכתבים בחלק מהם, וע"כ אינני רואה טעם לאסור חלוקת המכתבים, ובפרט שיש בזה משום מצוה למנוע צער ודאגה בשבת. ואפילו אם היו הנהגים באים ושואלים אם לעשות צנזורה במכתבים, הלא אנחנו בעצמנו היינו חוששים לשהייה, ועוד, שמלבד האיסור של פתיחת המכתבים, היה גם בזה חשש בורר שיש אומרים דאיכא בורר גם בדבר שאינו אוכל [ערוך השלחן סימן שי"ט אות ח - ט]. אך זה אינו בא בחשבון, כנ"ל, ובעצם האיסור של פתיחת מכתבים יש לדון, שזהו מקלקל בקריעה, אלא שיש בזה משום תיקון משום שצריך לקרוא את המכתב, אבל התיקון איננו בעצם הנייר שהוא קורע, ויש לדון בזה ואכ"מ. ועוד שזוהי מלאכה שאינה צריכה לגופה, שאינו צריך לקריעת המעטפה אלא למכתב שבה. אבל מכ"מ אסור, אלא שמותר מטעם ספק פקו"נ וכנ"ל.

לשאלה ב'

מותר, משום ספק פקו"נ.

לשאלה ג'

צריך לכתוב ביד שמאל, אם זה לא יגרום שהייה שהיא רצינית רק התכן ההכרחי.

לשאלה ד'

מכתבים מסוג א' מותר, מסוג ב' אסור, מסוג ג', כששיירא באה בימי החול צריך לסדר למסור להנהגים רשימה של הכתובות לבני המשפחה בארץ ובחו"ל שתהא שמורה אצלם במשרדם, וכשבאה השיירא בשבת צריך לבקש מהם שיכתבו במוצש"ק שישלחו מכתבים להמעוניינים להודיע להם שביקרו אצלם בתאריך בקורם, והכל בסדר.

לשאלה ה'

כבר פסק השו"ע בסימן רמ"ז סעיף ה' שאם האינו יהודי הולך מעצמו למקום אחר וישראל נותן לו אגרת מותר בכל גוונא, אך זהו כשנותן לו בע"ש, אך ליתן לו בשבת אסור, ואעפי"כ התירו במקום פסידא גדול, ולדעתי פסידא דגופא כ"כ דבר גדול, שבני המשפחה במצב הנוכחי שרויים בפחד ובצער גדול, ועכ"פ מצוה היא להסיר מהם הצער והפחד ולענגם בשבת קדש, וע"כ לדעתי מותר, ויש למעט באיסור, עי"ז שיפקירו את המכתבים בע"ש בפני שלשה, באופן שלא יהא בזה איסור של מניח שילכו חפציו מחוץ לתחום, ואעפ"י שזוהי הערמה גלויה, בכגון זה שאינו אלא שבות דשבות, דאמירה לעכו"ם שבות, ואין לנו רשה"ר דאורייתא, ותחומין דרבנן אפילו של י"ב מיל, לדידן שאין אנו פוסקים כהרמב"ם ז"ל, ובשעת הדחק כזאת מותר.

אחיכם

יצחק אייזיק הלוי הרצוג

ראש הרבנים לישראל.

(המשך השו"ת – בגליון הבא)