מתוך עטרת מרדכי על פרשת השבוע: פרשת וירא / מרדכי רוגוב

"וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו"

מצינו במס' בב"ק ד' נ': "תנו רבנן מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפל לבור הגדול בוא והודיעו את רב חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה אמרו לה מי העלך אמרה להם זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו."

זכר של רחלים הוא אילו של יצחק וזקן מנהיגו הוא אברהם וכפירוש רש"י שם, ביתו של נחוניא היא הסמל של האונה הישראלית בכללה שטובעת זה כשתי אלפים שנה בים של דמעות וכבר חשבו השונאים שלא תעלה מן הים הזה ח"ו כי בדרך הטבע אין שום מקום לעליתה מן הבור. כששואלים אותה "מי העלך?" הלא כלו כבר כל דרכי הטבע להצלתך, תשובתה היא: "זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו" היינו כי כל קיומנו בים הגדול הוא ע"י הזכר של רחלים דהיינו אילו של יצחק שהוא הסמל של מסירת נפש שירשנו מיצחק אבינו, והודות להמסירת נפש הזו מתקימים אנחנו למרות כל גלי הים הבאים לכלותנו. "וזקן מנהיגו" – היינו שהמסירת נפש של הבן הרך, היצחק שבכל דור ודור עפ"י הוראות הזקנים שבדור וכל מה שהזקנים שבדור, גדולי התורה והיראה מחליטים, יצחק הרך מוסר את נפשו עבור זה ובלעדי הזקנים והשפעתם אינו נעשה שום דבר ע"י יצחק, וזכר של רחלים כזה שזקן מנהיגו הוא להגן עלינו ולחלצנו מכל צרותנו.

וכן יש לומר בדברי חז"ל מ"ש זבחים ד' ס"ב ששאלו חז"ל: "בשלמא בית מינכרא צורתו אלא מזבח מנא ידעי?", היינו כי בשעה שעלו ישראל בימי עזרא והתחילו לבנות את הבית השני מנא ידעו מקום המזבח לבנותו מחדש, ואמר ר' יצחק נפחא? ראו אפרו של יצחק צבור ומונח באותו מקום, ומזה ידעו והכירו מקום המזבח".

חז"ל שואלים כי לאחר שחזרו ישראל מבבל לארץ ישראל והתחילו לבנות את הבית וכל חרבות ירושלים אשר לכל זה נדרש כ"כ מסירות נפש והרבה קורבנות, מהיכן ראו והבינו כי בני ישראל לא יחוסו על קרבנותיהם הכי יקרים ושיהיה מוכנים תמיד להקריב גופם ומאודם על מזבח הקודש והמקדש. "מקום המזבח מנא ידעי?" מנא להו הידיעה כי עוד יש מקום בלב הישראלי להקריב עצמו על המזבח של קדשי האומה, ועל זה משיבים כי ראו אפרו של יצחק צבור באותו מקום - היינו ראו שעקדת יצחק הכתה שורשים בקרב לב בני ישראל ושעוד נשאר בקרב בני ישראל כח המסירת נפש של יצחק ועל זה בטחו בעצמם.