הגדרת הזמן במצות עשה שהזמן גרמא / אבי קופרמן
המשנה בקידושין כט. אומרת: "וכל מצוות עשה שהזמן גרמא (מ"ע שהז"ג) אנשים חייבין ונשים פטורות. וכל מ"ע שלא הז"ג אחד האנשים והנשים חייבין". ומסבירה הברייתא בקידושין לג: "ת"ר" איזוהי מ"ע שהז"ג? סוכה ולוב, שופר וציצית ותפילין. ואיזוהי מ"ע שלא הז"ג? מזוזה, מעקה, אבידה ושילוח הקן."
הגמרא במנחות מג. מביאה מחלוקת תנאים בנוגע לציצית: "הכול חייבין בציצית כוהנים לויים ישראלים, גרים נשים ועבדים, ר' שמעון פוטר בנשים, מפני שמ"ע שהז"ג היא..." לדעת חכמים, ציצית היא מ"ע שלא הז"ג, אך סוגייתנו בקידושין סוברת כר' שמעון, שהציצית – מ"ע שהז"ג. שואל תוס' "...קשה, דכמו דכסות לילה בפטורה כשהוא לובשה ביום, הכי נמי כסות יום חייבת כשלובש בלילה, דהכי אמרינן בירושלמי: כסות יום שלבשה בלילה, חייבת בציצית. ואם כן היכי חשיב לה זמן גרמא, כיוון שחייבת בין ביום בין בלילה?" תוספות מניח שזמן גרמא תלוי בזמן הקיום של המצווה, והיות ולדעתו זמן קיום מצוות ציצית הוא תמיד, בין ביום בין בלילה, הוי מ"ע שלא הז"ג! ומתרץ תוספות "... כיוון שחיובו בה תלוי במה שהזמן גרם לבישתה ביום יש לה להיחשב ז"ג? שזמן לבישתה גורם החיוב." ישנו מודד נוסף לזמן גרמא – כאשר אחד ממחייבי המצוה, כלומר כאשר אחד מהתנאים המחייבים את עשיית המצוה, תלוי בזמן קבוע,אע"פ שזמן קיום המצוה אינו קבוע, הוי מ"ע שהז"ג. ואחד התנאים לחיוב ציצית הוא כסות יום. ויתכן שזו גם דעת תוס' ר"י הזקן שכתב "שהז"ג, כלומר: שזמן קבוע לעשות המצוה גורם עשייתה..."
הר"ן ששאל את שאלת תוס', תירץ: "...דאע"ג דכסות לילה ביום נמי פטור, אפילו הכי כסות יום בלילה, פטור. דלעולם לא מחייב עד דאיכא תרתי: כסות המיוחד לראיה, ובזמן ראיה..." הר"ן משנה את הנחת השאלה, שכסות שחייב בציצית ביום, חייבת גם בלילה, כי לשיטתו, ז"ג תלוי רק בזמן קיום המצוה, ולא כמחייב המצווה, ואילו היתה ציצית נוהגת ביום ובלילה, היתה לשיטתו, מ"ע שלא הז"ג. זו גם דעת הרמב"ם בפירוש המשניות, שכתב: "ומצוות עשה שהזמן גרמא, הן מצוות שאדם חייב לעשותו בזמן מוגבל, וכשלא יהיה זה הזמן, נתבטל חיובן. כמו הסוכה והלולב, שופר, תפילין, וציצית, שהם מחוייבין ביום ולא בלילה. ומצוות עשה שלא הזמן גרמן הם המצוות המחויבות בכל הזמנים..." וכן כתב בהלכות עכו"ם פ"ב ה"ג: "וכל מ"ע שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה, נשים פטורות..." ולא הזכיר מודד נוסף ל'זמן גרמא' במ"ע, מלבד זמן קיום המצוה. הגדרתו זו של ז"ג מתאימה לפסקו בהלכות ציצית פ"ג ה"ז: "שחובת הציצית ביום ולא בלילה, שנאמר "וראיתם אותו", בשעת ראיה." וכן לדבריו בפירוש המשניות שהובאו לעיל, שכסות לילה פטורה מציצית. גורמים נוספים בהגדרת ז"ג מופיעים בנוגע לסוגיה בקידושין כט. שם אומרת הגמרא, שבין המצוות המוטלות על האב בנוגע לבנו, נמצאת המילה: "... למולו מנלן? דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו, והיא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי-דינא למימהליה, והיכא דלא מהליה בי-דינא מיחייב איהו למיהל נפשיה... איהי מנלן דלא מחייבא, דכתיב: כאשר ציווה אותו אלוקים, אותו ולא אותה..." שואל תוספות מדוע יש צורך בלימוד מיוחד לפטור אשה מלמול את בנה "..תיפוק ליה דמ"ע שהז"ג הוא, שנימול בשמיני ללידתו, ונשים פטורות? ויש לומר כיוון דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק, לאו ז"ג הוא... " כלומר אע"פ שיש למצווה תחילה, התלויה בזמן קבוע, היות ואין למצווה הפסק, היא נחשבת למ"ע שלא הז"ג!
בתירוץ התוספות רי"ד לקושיה זו של תוס', מופיע גורם חדש: "לא קשיא, שאין היום קבוע וידוע בשנה..." זמן גרמא תלוי בתאריך קבוע, אך יום המילה, יכול ליפול בכל יום בשנה. לתירוצי תוס', לפיהם מילה היא מ"ע שלא הז"ג יש סיוע מהגמרא קידושין לד. המונה פדיון-הבן בתור מ"ע שלא הז"ג. לרמב"ן, תירוץ אחר לשאלה מדוע יש צורך בלימוד "אותו ולא אותה", לפטור נשים מחובת מילת בניהן, למרות שמילה היא לכאורה מ"ע שהז"ג: "אצטריך, סלקא דעתיך אמינא,כי פטרי נשים ממצות עשה שהז"ג הני מילי במצוות גופייהו כגון תפילין... אבל מצוות מילה דלאחריני, והיא לא שייכא ביה אימר תחייב.. כמ"ל". לפי הרמב"ן מילה היא מ"ע שהז"ג בניגוד לתוספות, אך היתה הו"א לחייב נשים במילת בניהם, למרות שזו מ"ע שהז"ג, נחמן היכא דליכא כרת... אבל מילה שיש בה כרת, ונכרתו עליה שלוש עשרה בריתות הו"א דמחייב בו נשים למול את בניהו, כמ"ל אותו, דלא". גם לדעת תוס' במגילה, מילה היא מ"ע שהז"ג, אלא שהיתה הו"א לחייב נשים במילה, היות ומילה היא מצוה חמורה, ולכן יש צורך בלימוד מיוחד.
לדעת הרמב"ן ותוספות במגילה קשה, מדוע מילה היא מ"ע שהז"ג ופדיון-הבן מ"ע שלא הז"ג? וייתכן לומר, שמילה, מצותה ביום השמיני שנאמר "ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר." אם אי אפשר ניתן למולו אח"כ, אך פדיון הבן, מצוותה לכתחילה אינה ביום השלושים אלא "ופדויו מבן חודש תפדה", מרגע שהילד בן חודש, ניתן לפדותו, אבל אין מצוה לפדותו ביום מסוים. לכן מילה – זמן התחלתה קבוע: היום השמיני ללידה, ויכולה להיחשב לדעתם כמ"ע שהז"ג אך מצות פדיון הבן, אין זמן התחלתה קבוע, אלא שיש מינימום לגילו של הילד, ולכן תחשב כמ"ע שלא הז"ג.