דברים שנאמרו בשידורי קול ישראל במוצאי שבת פרשת לך לך / הרב יהודה עמיטל

ביקורינו הפעם אצל תלמידנו בקו החזית היה שונה מאותו ביקור עליו סיפרתי במוצאי שבת שעברה, לא רק עקב התנאים הגיאוגרפיים אשר ללא ספק תרמו לחוויית הפגישה, אלא הוא היה שונה בעיקר בגלל שני דברים. היה שונה משום שהפעם פגשנו אותם במצב של הפסקת אש כאשר הבחורים מבקשים לא רק לשמוע אלא גם ללמוד. ועוד דבר שאפיין את הביקור, התברר לנו שציבור החיילים שאליהם היו פנינו מועדות, היה הרבה הרבה יותר גדול ממה שציפינו. התברר שמבחינת הצימאון לדבר השם מטשטשים ההבדלים בין חיילים בני הישיבות ובין חיילים אחרים אם דתיים ואם לא דתיים. בפגשנו עם מפקדי תלמידנו ושמענו על מעשיהם על לחימתם על מסירותם ומעל לכל על עמידתם הנפשית המופלאת בשעות קשות, ששמשה מקור עידוד לחבריהם ולמפקדיהם, ולמען הגיוון נספר שני סיפורים קצרים ממה ששמענו שם. ספר לנו מפקד חטיבה: "עמדתי לפני הכרעות קשות. כינסתי את הלוחמים לשתף אותם בהערכת הבאות ולהכין אותם לאפשרויות קשות. האווירה היתה קשה במיוחד, ולפתע קם ואמר חייל ואומר 'המפקד! ישנה בעיה אחרת, מחר ערב סוכות ואנו זקוקים לארבעה מינים'. נדהמתי, ספר המפקד, כשהתאוששתי מתדהמתי אמרתי לו 'בסדר.' מסרתי את הזמנותיי בקשר אלחוט והזמנתי כך וכך פגזים ולבסוף ארבע מינים. חשתי את התדהמה מהצד השני, 'מנין ניקח כאן ארבע מינים?' נשמע לבסוף התשובה." מי שמכיר את קולו הסמכותי של אותו המפקד יודע שפקודתו חייבת להתבצע גם במצבים בלתי אפשריים. סוף הספור, לפני עלות השחר הגיעו ארבע מינים לקו הראשון ואין צורך להוסיף שהטנקיסטים שלנו שמחו לשתף גם את אותו מח"ט במצוות נטילת לולב.. אסתפק במסירת הסיפור כפי ששמעתי ללא אותם דברי הערצה שנתלוו להם, על הכח הנפשי הגדול שנתגלה כאן.

ספור שני מפי מפקד אחר:

החברה חזרו מן הקרב הראשון בחייהם, קרב קשה ואכזרי כאשר כמה מחבריהם נפגעו בו. החברה היו בהלם, ספר אותו מפקד, גם לא היה יכול להיות אחרת. והנה ממשיך אותו מפקד, בעוד אני מחפש את הדרך ואת המילים להוציאם מן ההלם ולהחזירן למציאות, נשמעו קולו של חייל אחד "מעריב!" והנה כולם מתקבצים ואומרים, ברכו את ה' המבורך, ומתפללים בצוותא תפילת ערבית בדבקות. אשר לתגובתו של אותו מפקד למראה הדבר, כפי שספר, לי, לא אמר דבר ואשאירה לדמיון המאמין.

למען הכנות, יאמר דבר במשפט מוסגר, בשיחותנו עם המפקדים היו לנו רגעי מבוכה, כאשר נתקלנו במידת ההערכה כלפינו אישית מעבר למה שניתן היה לצפות. חשנו כאילו אותם מפקדים זוקפים חלק מאותן התכונות המופלאות שנתגלו אצל תלמידנו על חשבון מחנכיהם. דבר זה גרם לנו מבוכה כאילו נעשה עול כלפיהם.

את היחידות השונות איתם נפגשנו, מצאנו מפוזרות בחולות המדבר עוסקות באימונים, כאשר אנחנו נעים בג'יפ של המפקדה בליווי קצין איש מילואים. בהגיענו למקומותיהם הפסיקו את האימונים והתכנסו מחלקות מחלקות לשמוע לשוחח לשאול ולהרהר בקול. היו לנו כמה פגישות מרגשות כאשר הפתענו את תלמידנו בנוכחותנו שם. ובהבחינם בנו קפצו מן הטנקים ישר לבין זרועותינו, המילים כמעט וניתקו מפיהם. המקום כשישים קילומטר מקהיר. הנוף חולות מדבר ובסיסי טילים מנותקים. הרקע הקרוב טנקים ישראלים, ובאמצע פגישת אחים, רב ותלמידו מתחבקים.

ועתה משהו על תוכן השיחות, והפעם אדבר בעיקר על השיחות עם כלל החיילים ולאו דווקא בני הישיבות. שאלות רבות נשאלות והרהורים רבים עולים עתה בין חיילי קו החזית. ואין הכוונה לשאלות בקשר לשיקולים המדיניים ואסטרטגיים הקשורים במלחמת יום הכיפורים. השאלות נובעות לעצם תופעת המלחמה בישראל. המלחמה הזאת נתפסת כחוליה בשרשרת המלחמות והמאבקים של עם ישראל לדורותיו, והשאלה הגדולה, מה פשרן? ומכאן מחשבות והרהורים על ייחודו ויעודו של עם ישראל. ההרהורים עולים בקשר למעמדה של מדינת ישראל בעתיד הרחוק ולאו דווקא בעתיד הקרוב בעולם הגויי האכזרי. על מה להשתית ולהבטיח קיומה של מדינת ישראל בעתיד? האם ניתן להבטיח את קיומנו על שיקולים גלובליים של מעצמות על? האם קיומה של מדינת ישראל יתבסס תמיד על הפער האיכותי בין ישראל וערב, ומנין הבטחון שהפער הזה יימשך? ומכאן צפים ועולים הרהורים שמא טמון סוד בקיומה של אומתנו וארצנו המחודשת, מעין אותו סוד שהבטיח את קיומו של עם ישראל בעולם מאז ומקדם, סוד נצח ישראל. ומכאן החתירה לגלות את המיוחד, את השונה, את החד טעמיות, שבגורלו ההיסטורי של עם ישראל. ההסטוריה מיוחדת במינה אשר חוקי היסטוריה רגילים לא תופסים בה. מצפים להיווכח שאותו חזון של נביא אומות העולם, "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", לא מקור חולשה הנהו אלא מקור עידוד ובטחון. כאשר אתה שומע שיחותיהם ותגובותיהם של חיילים אשר מפאת חינוכם, שם שמים כאילו נחרת מפיהם, משחררים לאט לאט ממעצורים חיצוניים ומגלים את האמונה הפועמת בליבם. גם כאשר דבוריהם מגומגמים וביניהם כאלה אשר עברו כבר את שלב הגמגומים ומצאו ליבם מכוון לאביהם שבשמים – הנך מתמלא עידוד ובטחון, הנך צופה לתאריך גדול שלדעתנו יבוא, תאריך של חיפוש זהותנו ושיבה לעצמנו ומשם לאלוקי יעקב.

ועוד ממה ששוחחנו. חיילים אשר לעולם לא ידעו מה זו תפילה, מצאו את עצמם בשעות קשות פונים לקב"ה, ואתה חש את שאלותיהם ללא מילים המטרידים אותם, איך מסתכלים עליהם בשמים. ואתה חש בחוש את רגשי ההקלה והרווחה שלהם. למשמע דברינו על קרבת ה', אשר קרוב לכל קוראיו ולכל אשר יקראוהו באמת. כל קריאה כנה בכל צורה שהיא, במילים וללא מילים – כשהיא כנה ונובעת ממעמקים ומכוונת כלפי מעלה, היא נשמעת ונקלטת. כאשר השתדלנו להסביר כי אין יודע, תפילתו של מי נשמעת יותר תפילתו של זה ששפר עליו חלקו והתחנך מילדותו לתורה ולתפילה, או של זה אשר מעולם לא התחנך לתפילה וגילה את עצמו כמתפלל בסערת הקרב – חשנו כי הדברים חודרים למעמקים.

כמובן שוחחנו לא מעט על הדם היהודי שנשפל, על חייה של כנסת ישראל אשר היה בדמיה. "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי". הקב"ה כביכול רואה שהדברים לא נקלטים, קשה לקלוט אותם כאשר אתה רואה מי ומי בנופלים, האומנם בדמייך חיי. וכך תחייה כנסת ישראל, והקב"ה חוזר פעם שניה על אמרתו: "ואומר לך בדמך חיי ואומר לך בדמייך חיי".