אגרות טהורות (ב) [1] / הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל

...והעיקר שלא לדאוג מאומה רק להיות חמוש בגבורת האמונה והביטחון ואזור בגבורה עזה ונמרצה להיות אחוז בכסא הכבוד של מעלה, להשגיח על עצמו ועל הכלל בעין של חמלה ורחמים שבזה משפיעים רחמי מעלה על הארץ, וכל ההתאחדות שבעלי הכבוד מתאחדים יחד עם חבריהם האחודים יחד בשורש נשמתם ומוריד התאחדות ושלום בעולמות. וכיום עיקר העבודה להרבות שלום בעולם ואין לזה מוצא אחר כי אם לעשות שלום בעצמו, לחבר הגוף עם הנפש יחדיו שלא יתפרדו מאומה, וחלילה לעבוד כהיום בהתקצפות ורגזנות כי אם על ידי המלצת זכות על עצמו ועל כל העולם כולו.

* * *

...בטח הנך משער גודל התענוגים השמימיים שאני מתענג עליהם פה בקודש בית בוצינא דנהורא מרן קדוש ישראל אדמו"ר שליט"א אב"ד דיפו תובב"א. הן אמנם לאשר אינני עוסק היום לעומקה של הלכה כחפצי ורגילתי לא יוכל להביא זה שובע רב בנפש כי סוף כל סוף העיונים הרוחניים אינם עולם שלם, כלומר עולם הגופני שלנו, וכמו שאי אפשר לנו בלי אכילה ושתיה כן לא ייתכן לנו בלא לחם ובשר, הן הן גופי תורה להקשות ולתרץ ליתוב וליפרק, ואנו צריכים להיזהר תמיד, טרם שאנו נכנסים אל האגוז לשבור תחילה הקליפה החיצונה, ושהקליפה החיצונה לא אפשר לה להישבר רק בלחמה של תורה. בכל זאת הגברת התשוקה לעיניינים הרוחניים האלוקיים מוכרח מאד. סוף סוף הקוים מזהירים, וכשעוסקים זמן רב בעיונים אלה בגם שאיננו מרגישים שובע מחסרון הלחמה של תורה אחרי כן כשחוזר ללימודו חוזרים לו הטעמים העליונים וההמראות האצילות ומרגיש ההארת נשמתו ועדינות נפשו. נקשר בדבקותו באלוקים חיים להכשיר עצמינו לעיונים רוחניים הננו צריכים לגלות אור נשמתנו אור הנשמה הוא ואור האלוקי ואור ה' הוא רק האור הנמצא וכל הרע הנמצא איננו רע כי אם למראה עיניים בו. והראיה על זה כי הטוב הוא נצחי והרע נפסד ונמצא כי נטית הטוב הנמצא טבוע בקרבינו להיטיב עם אחרים לחפוץ ברוב הצלחתם בגשם וכל שכן ברוח הוא הוא אור השמחה שלנו, אור האלוקי, אור הצדק, אור הישר, וזאת כל מה שהננו מתקרבים אל נטית הטוב והחסד הננו מתקרבים יותר אל אור נשמותינו ושבזה הננו דבקים יותר בה' ית"ש. וזהו אמרם ז"ל כל הכועס כאילו עובד ע"ז, כי בזמן הכעס מתעלם נטית הטוב לגמרי ואינו חפץ אז לוותר על שום עניין ודבר, וכיוון שאין בו נטית הטוב אין בו נשמה אלוקית.

וע"כ הוא אחוז אז בהרע האלילית, ולכן חייבים אנו להרחיב נטיית הטוב שלנו, שבזה אנו מרחיבים חוג נשמותינו, לחשוב תמיד בגדולת יוצרינו ב"ה, ולהתדבק עמו כדי לעשות לו נחת רוח. וכן לחשוב תמיד בגדולתן של כנסת ישראל ולאהוב אותם שמידת הטוב שלנו יביא לנו געגועים רבים להתגלות נצחם וישעם. מידת הטוב יביא לנו שלא ניכשל בשום מידה פחותה אחרי כי הטוב החפץ להיטיב עם זולתנו שומר אותנו מכל קנאה וכעס וכיוצא בזה, והעיקר להיטיב עם עצמינו, להיטיב עם נשמותינו, להוציא מן הכוח אל הפועל כל הטמון בכוחנו. למלאת חפץ נשמותינו להתדבק במקורה העליון, התגלות נטית הטוב מוכרח לנו להתגלות במידה טובה ואך טוב וחסד יתמלא כל אוצר לבבנו ואז נלך לבטח דרכינו, להמשיך עלינו אור ה', ע"י עסק קבוע בעיניינם הרוחניים, מצורף אל חלק ההלכה בהרחבה גדולה ועמוקה, נטית הטוב איננו מוגדר בעיקרו בפעולות מעשיות כי אם בהרחבת הלב והתגלות האהבה במלואו, חפץ, חשק, רצון, עד שמכלל נטית הטוב נבוא לכלל אהבת הטוב, אהבת ה"חסד" יסוד שורש מידת החסידות.

* * *

אור ליום שישי צעדתי צעד הראשון על אדמת אחינו בהבריק לפני יופי היישוב ברוב פארו וקדושתו אשר כ"כ ימים ושנים ערגה נפשנו לשוב אל ארץ ישראל ואשר ס"ס לא נכזבה תוחלתנו, והבטחות נביאינו נתקיימו. ברכתי מעומק לבבי וקשירת רוחי לה' ולארצו, עמו ונחלתו. בשם ומלכות ברוך מציב גבול אלמנה. בעיניים של דמעות וגיל צעדתי הלאה עד שנכנסתי בית קודש של מרן אדמו"ר שליט"א ובנפילתנו זה על זה בנשיקות של אהבה נתפרצה הברכה מאיתנו ברוך שהחיינו וגו'.

מה אומר לכם ידידי הנאמנים, לא אכזב לפניכם, שאינני מוצא שום רע באחינו בני המושבות, מכל מעשה ומעשה ועודה שלהם אני מרגיש אך איך שיד הקדושה עושית את שלה, עד שגם עיני בשר שלי אינן רואות כל רע ואוון – על כל מדרך כף רגל. אני מריח רק ריח חקל תפוחין קדישין המתגלה בחדרו בעיר קודשינו ועזוז אהבתנו ומקור חיינו ירושלים תובב"א. בימי חג הסוכות כשאני שומע איזו תלונה פה על מי שאינו מניח תפילין, אני עומד משתומם ומתפלא מה לתפילין בחג הסוכות. הלא כבר הלכתא רבתא בארץ ישראל, שאינם מניחים תפילין בחוה"מ. כשאני קם בבוקר, איני חפץ לחפש אחר ד' מינים" לולב, אתרוג, כשאני בא לאכול חפץ אני לברך...

טרם שנסעתי מעיר קודשינו ומעוז חיינו דימיתי לדבר איתכם לעוררכם שתעיינו ותלמדו היטב את השער השלישי שבסה"ק התניא. כמובן ששניהם קיצרו בדבריהם, הנה"ח קצר מפני שרצה לשלול עיקר תלמוד שלא יסתכלו במעמד גבוה כזה, והתניא קצר מפני רוחב הענינים, שאין להם שיעור, ואם תסתכלו היטב בדבריהם הקדושים במשך איזה שבועות תתחלף לכם רוחכם והייתם לאנשים בעלי בינה ויודעי דעת את ה'.

אולם תהיו זהירים לצרף ללימודכם את מאמרי "האמונה והמצוה" ואגרתי הקריאה. ובדר"כ ספרי מהר"ל מפראג, של"ה, כוזרי וחובת הלבבות אל יזוזו מעמכם.



[1] מתוך אגרות הגרי"מ חרל"פ שליט"א לרמ"ל שחור זצ"ל