אין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו / עמרם ינאי
שנינו (במס' ברכות נ"א:) "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו". וגרסינן בגמרא (שם נ"ג:) "אמר רב יהודה אמר רב: לא יאותו ממש אלא כל שאילו עומד בקרוב ומשתמש לאורה ואפילו במקום רחוק, וכן אמר רב אשי במקום רחוק שנינו".
יוצא לדעתם שדברי המשנה "יאותו לאורו" באים לקבוע שעור בנר שעליו מברכים וברגע שנר כזה דולק הרי שחייבים לברך אף העומדים מרחוק ואינם נהנים. רבא חולק על הנחה זו ואומר: "יאותו ממש", את דברי רבא אפשר להבין בשתי צורות:
א) רבא חולק על עצמם הנחתו של רבי יהודה וסובר שצריך להנות בפעל לפני הברכה.
ב) מודה הוא לרב שאין צריך הנאה בפעל אולם סובר שכדי להתחייב בברכה צריך המברך אפשרות להנות בעצמו ולכן צריך לעמוד קרונ לנר.
והנה הדבר תלוי במחלקת ראשונים.
בעל המאור ובעקובתיו הריב"ב במקום את רבא שצריך הנאה בפעל לפני הברכה אלא שסובר שאין הלכה כמותו אלא כרב. הסברו בדברי רבא מסתמך על הירושלמי בברכות (פ"ח ה"ו) שדבריו מצוים בבראשית רבא (פ"ג ז') וביתר הרחבה במדרש תנחומא ריש פר' ויגש:
"ילמדנו רבינו מאימתי מברכין על הנר במוצש"ק? כך שנו רבותינו: אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו ומנין למדו? מהקב"ה, שנאמר: 'וירא אלוקים את האור כי טוב ויבדל אלוקים בין האור ובין החשך", וכדברי רב זעירא בירושלמי: "וירא ואח"כ ויבדל".
כלומר שלמד "יאותו ממש" צריך הנאה בפעל קודם הברכה.
(המאירי שם דוחה ראיה זו ואומר? "כתבו גדולי המפרשים שהיא שבוש שהקב"ה לא נשתמש לאורה אלא שנראית עמו שכתיב (דניאל ב' כ"ב) "ונהורא עמיה שרא". ע.כ.ל.)
אולם גם לדעת בעה"מ כאמור אין הלכה כרבא כי לדברי והבבלי פוסק במפורש נגד רבא. הגמרא מביאה שלש דוגמאות של אמוראים שברכו על נר מרוחק מהם: רב יהודה מברך אדבי אדא דיאלא,[1] רבה מברך אדבי גוריא בר חמא, אביי מברך אדבי בר אבוה. ומסיים בעה"מ ואומר: "ונראה לן דכל הני עובדין פליגין על רבא דאמר יאותו ממש אלא כל שאילו עומד ומשתמש לאורה אפי' ברחוק מקום קי"ל מעשה רב. וממה שכתב הרי"ף נראה החלוף מה שכתבנו". ע.כ.ל. הפסקא בסיום דברי הרז"ה המתיחסת לרי"ף שאובה מדברי הרי"ף במקום.
כותב הרי"ף: "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. וכמה? אמר עולא: כדי שיכיר בין איסר לפונדיון (שני סוגי מטבעות) חזריה אמר כדי שיכיר בין מלוזמא של ציפורי למלוזמא של טברי' (מטבעות דומים)" ע.כ.ל. מקור דבריהם של עולא וחזקיה הוא בסוגיתנו ושניהם מתייחסים לרבא. "רבא אומר יאותו ממש. וכמה? אמר עולא וכו'" ומהעובדה שהרי"ף הביא את דבריהם של עולא וחזקיה על המשנה הסיק בעל-המאור שהרי"ף נראה בחלוף מה שכתבנו".
הראב"ד בהשגותיו על בעה"מ כותב: "הגאון (הכוונה לרי"ף) כתב כמו שכתב הרב ז"ל ופסק כרבא" ולכאורה מן האמור עד עתה אין פסקו של הרז"ה עולה בקנה אחד עם דברי רבא ואיך משייך הראב"ד את שני הדבירם? וכאן מציע הראב"ד פרוש חדש בדברי רבא: "ולא כמו שזה סובר שישתמש לאורו ואח"כ יברך אלא דבעינן קרוב שיוכל להשתמש, ולעולם קודם שישתמש". ע.כ.ל. כלומר הראב"ד מבין את רבא כאפשרות השניה שהצגנו לעיל דהיינו דגם לדעת רבא אין צרך להנאה בפעל אלא מספיקה אפשרות להנות.
הראב"ד מביא ראיה לדבריו מהא דתניא: (ברכות נ"ג:) "גחלים לוחשות מברכים עליהם וכו'" ושואלת הגמ' היכי דמי לוחשות אמר רב חסדא כל שאילו מכניס לתוכן קיסם דולקת מאיליה" (אנו הינו מנסחים: נדלקת מאיליה) ומוכיח מזה הראב"ד: "אלתא לא בעינן נשתמש אלא ראוי להשתמש". ע.כ.ל.
מן האמור עד עתה עולה דהרז"ה והראב"ד חולקים בפרוש דברי רבא האם צריך הנאה בפעל אם לאו כאשר להלכה שניהם מודים שאין צריך הנאה בפעל אלא אפשרות להנאה: בעה"מ סבור שמספיקה אפשרות שיש לאחרים והראב"ד סובר שצריך שלמברך עצמו תהיה אפשרות.
הרא"ש בפירקין אומר: אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. וכמה? אמר עולא... חזקיה אמר...", ומוסיף הרא"ש: "לכך נהגו להסתכל בצפרניים בשעה שמברכין על הנר להראות שיכול להנות ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר" ע.כ.ל. הנראה מדבריו דס"ל שהלכה כרבא כהבנת בעה"מ כלומר שצריך הנאה בפעל ולכן מסביר את המנהג כתוצאה מדברי רבא. כן משמע מדבריו בתוס' הרא"ש על ברכות: "גחלים לוחשות מברכין עליהם", אומר הרא"ש "והוא שעשויים להאיר", בדבריו אלה דוחה הרא"ש את הוכחת הראב"ד לדבריו מהבריתא של גחלים לוחשות ואומר שהגחלים מאירות בעצמן. ביתר הרחבה מופיעים הדברים בשטמ"ק: והא דאמרינן גחלים לוחשות מברכים עליהם... איירי כשעשויות להאיר וכיון שהן לוחשות עד שהקיסם דולק מאליו כשלהבת חשיבי ולא כגחלת" ע.כ.ל.
כדעת הרא"ש נגד הראב"ד פוסקים: הראבי"ה (סי' קמ"א במס' ברכות), האור-זרוע, שבלי הלקט, הכל-בו, ר' יהודה החסיד (מסביר גחלים לוהטות שעשוין להאיר כדעת הרא"ש הנ"ל) והמדרכי בריש מס' יומא.
מנגד סוברים המאירי, הרשב"א, הרשב"ץ, הרמב"ם (לפי הסברו של המ"מ בפכ"ט הל' שבת הכ"ה) כדעת הראב"ד ולהלכה מצטרף אליו גם בעל המאור שפוסק כרב כנ"ל.
מלשון הטור אין ראיה ברורה אולם מפשטות לשונו נראה דסובר שלא כאביו הא".ש הטור בסימן רצ"ח: "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו ועל כן מסתכלין בצפרניים לראות שיוכל להנות ממנו" משמע מדבריו שאם ודאי שיכול להנות כגון שרגיל בנר זה כל השבוע אין צריך להסתכל בצפרניים כי יודע שיכול להנות ובזה סגי.
המחבר בסי' רצ"ח סעי' ד' כותב: "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת" ומשמע מדבריו ב"בית יוסף" דסובר כהראב"ד דכתב שם וז"ל: "שצריך לעמוד בסמוך שאם היה בידו שתי מטבעות אלו יכיר בין זו לזו" כלומר צריך אפשרות להנות וכן העלה המ"ב שם ס"ק י"ג: "וע"כ אם הוא יוצא בברכת הבדלה מאחרים ורוצה לצאת בברכת מאורי האש יקרב עצמו אצל האש כשעור הזה כדי שיהיה יכול לצאת גם בברכה זו" ע.כ.ל. כלומר שמספיק להיות קרוב לנר ואין צרך בהנאה ממש. וכן פסקו ה"לבוש" ושו"ע הרב בסי' רצ"ח. (עיין בהערה בסוף.
* * *
והנה עתה צריך לבאר טעם המנהג להסתכל בצפרניים בשעת הברכה ומוצאים בזה בדברי הראשונים כמה טעמים.
א. הטעם הפשוט כי הצפרניים מצויות אצל כל אחד ולכן קבעו להסתכל בם ולהבחין בין הצפרן לבשר שזה כהבדל בין שני מטבעות.
ב. מובא בטור שנהגו להסתכל בשרטוטי הידים (ובמקור הוא בתשובות רב האי גאון) שיש בזה סי' להתברך וכן בצפרניים משום שהן פרות ורבות לעולם ויש בזה סי' ברכה.
ג. המאירי מביא בשם מדרכות שקודם שחטא אדה"ר היה כל עורו דומה לצפרן וכשחטא הפשיטו ממנו ולא השאיר לו ממנו אלא בראשי האצבעות וכשנברא האור במוצש"ק נסתכל וראה שנשאר לו ממנו ושמח. ומתוך כך נהגו להסתכל בצפרן, כדי להבין ביתר באור דברים אלו נביא את דברי הרא"ש: "ברכה זו (מאורי האש) אינה אלא לזכר בעלמא שנברא האור במוצש"ק" ע.כ.ל. מביא הכל-בו את דברי חז"ל על בריאת האש: "שראה אדם הראשון שחשך היום במוצש"ק אמר אוי לי שבשביל שטרחתי עולם חשך בעדי ונתן הקב"ה בינה בלבו ונטל שני רעפים והכישן זו על זו ויצא מהן אור וברך עליו ונסתכל בגופו וראה עצמו ערום לבד הצפרניים ועל זה יש שנהגו להסתכל בצפרניים כשמברכין על האור". ע.כ.ל.
וכתב הרמ"א בסי' רצ"ח (בשם זהר): "יש לראות בצפרני יד ימין ולאחז הכוס בשמאל שיש לכוף האצבעות לתוך היד שאז רואה הצפרניים עם הכפות בבת אחת ולא יראה פני האצבעות שבפנים" ע.כ.ל. וכתב על זה "דברי חמודות": "וטעמי הדברים מתפרשים ע"ד הקבלה ואנו אין לנו עסק בנסתרות".
הערה: לפי האמור עד כאן נראה דצריך לכבות את החשמל בביהמ"ד לפני שהמבדיל מברך מאורי האש כדי שגם הרחוקים מהנר יהיו מסוגלים להנות מאורו בשעת הברכה.)