ובלכתך בדרך

התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה. לדעת התוס' גם אם הבעל חוב עשאו שליח. וכתב ה"פני יהושע" בכתובות שהטעם לכך, משום שאין שליח לדבר עבירה וכיון דחב לאחרים, עבירה הוא לגביה.

בקצוה"ח סי' ק"ה כתב שסברתו לא נהירא, שגם אם היה שליח עושה עבירה בשליחותו, כיון דלמשלח אינו עבירה, אינו ענין לשליח לדבר עבירה, דלא אמרינן אין שליח לדבר עבירה אלא בכהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה, דעבירה הוא למשלח.

א. האם, לדעת הקצות שסובר שכשאין עבירה למשלח יש שליחות, יהיה הדין שגואל הדם יוכל לעשות שליח, אחר, שיהרוג את הרוצח בשגגה, שהרי למשלח אין עבירה ולא הוי בכלל אין שליחות לדבר עבירה?

ב. האם יש סתירה לדברי הקצות מדברי הגמ' בסנהדרין (דף פ"ה:) "תנא דבי רבי ישמעאל, לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית, שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו", הרי שהבן לא נעשה שליח בי"ד להכות את אביו, והרי לבי"ד אין עבירה, ורק לבן יש איסור להכות את אביו. וא"כ כיון שלמשלח אין עבירה, נאמר שלוחו של אדם כמותו, והבן יוכל להיות שליח בי"ד להכות את אביו?