בדין הרואה את הים הגדול / אליעזר ברח"ד
נאמר בברכות פ"ט מ"ב "על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה מעשה בראשית ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שרואה אותו לפרקים".
לדעת ר' יהודה יש מקום לקבוע ברכה בפני עצמה לים הגדול וכפירש"י "לפי שהוא חשוב וגדול מכלן".
ולמעשה יש לעמוד לאור דברי המשנה על ג' נקודות:
א. דברי ר"י להלכה ובהתאם לכך הגדרת המושג "הים הגדול".
ב. הבטוי "בזמן שרואה אותו לפרקים" כמשמעותי גם לגבי ברכות אחרות או כמצומצם לדינו של ר"י.
ג. ברכת עושה מעשה בראשית בדיעבד במקום הברכה המיוחדת האם יצאו או לא.
---
להלכה אמנם פסקו כדעת ר"י. רמב"ם הל' ברכות פ"י הט"ו. וכן שו"ע או"ל פי' רכ"ח סעי' א'. ולמעשה תלוי הדבר בהבנת דברי ר"י ביחס לת"ק. האם ר"י חולק על ת"ק ואז בפשטות אין ההלכה כמותו אלא כרבנן וזה אמנם לשון הטור סי' רכ"ח בהביאו דין זה בשם ר"ם: "ואיני יודע למה פוסק כיחיד שר"י הוא שקובע לו ברכה לעצמו ורבנן פליגי עליה". או שניתן לראות את ר"י כבא להוסיף ולפרש את ת"ק שכתב סתם "ימים" ולומר שהים הגדול קובע לו ברכה בפנ"ע וגם ת"ק מסכים לכך ואז יובן פסק ההלכה כדעת ר"ם ובעקבותיו המחבר.
הבעיה היסודית העומדת בפנינו היא הגדרת המושג "הים הגדול" וכאן כפי שמתברר מתוך עיון בפוסקים ונושאי כליהם ההתלבטות מתמקדת וסובבת בין שני מועמדים אפשריים: א. הים הסמוך לא"י. (ובלשוננו הים התיכון) ב. ים האוקינוס. והדבר תלוי בתפיסת המונה "גדול" כפי שהתכוון אליו ר"י. האם כונתו היתה לזה המוזכר ביהושע א' ד' בקשר לגבולות הארץ "מהמדבר והלבנון הזה... כל ארץ החיתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם".
או היתה כוונתו למושג "גדול" כשלעצמו כמביע היקף וגודל בולטים ומכריעים בקנה מידה עולמי.
לשון המחבר בסי' רכ"ח סעי' א' "ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לא"י ולמצרים אומר בא"י אמ"ה עושה הים הגדול (נ"א שעשה את הים הגדול) מוכיחה בעליל שתפיסתו היתה כאפשרות הראשונה כלומר לזהות את הים הגדול שבדברי ר"י עם "הגדול" המוזכר בפס' הנ"ל היינו הים הסמוך לא"י.
וכך מובא בכ"מ שם פ"י הט"ו וז"ל "ופסק רבינו כרבי יהודה וכן כתב הרא"ש בתשובה, וכתב דים הגדול הוא ים אוקיינוס והוא הים שעוברים לא"י ולמצרים".
וכאן מתודעים אנו לתשובת הרא"ש אשר הותה כנראה את המקור לדברי המחבר לתמוך בפסק ההלכה של הרמב"ם. (בנגוד לטור הנ"ל)
כפי שנראה ברור מתוך לשונו בכ"מ הבין המחבר מתוך התשובה שדעת הרא"ש היא להגדיר את הים הגדול כים הסמוך לא"י, ואמנם עפ"י נסוח התשובה ובעיקר מנסוח השאלה שהפנתה לרא"ש כפי ציטוטן בב"י כך הם פשטות הדברים. וזה נסוח השאלה כמצוטט בב"י סי' רכ"ה: "וששאלת על הים הגדול שאומר במשנה שמברכין עליו ברוך שעשה את הים הגדול הוא ים אוקיינוס והים שלנו שעוברים בו לא"י ולמצרים יראה שהו ים אוקיינוס דוקא אע"פ שבלשון הפסוק נקרא ים שלנו הגדול מ"מ הכא משמע שהוא ים אוקיינוס... ולא פליג את"ק דת"ק איירי בשאר כל הימים דכמה ימים גדולים ישנם בעולם ואתא ר' יהודה למימר דים הגדול יש לו ברכה בפנ"ע ות"ק מודה בהא" ע.כ.ל.
לפי נוסחה זו השאלה היתה האם דוקא ים אוקיינוס והוא הים שלנו... מזוהים עם הים הגדול המוזכר במשנה או כל ים שהוא גדול הווי בכלל וע"כ ענה הרא"ש נראה לו שדוקא ים אוקיינוס וממלא הכונה לים הסמוך לא"י.
אולם אם זה נכון לגבי נסוח השאלה הרי שמתוך עיון בהמשך התשובה גם לפי נוסחתה זו קשה מאד לקבל את הבנתן ומסקנתו של המחבר הואיל והרא"ש מציין בפירוש במשפטים אלה: "אע"פ שבלשון הפסוק נקרא ים שלנו הגדול מ"מ הכא משמע שהוא ים אוקיינוס" הפוך ממסקנת הב"י.
אכן הרבה מן האחרונים הכריעו שלא כמסקנת המחבר והגיעו למסקנה שנסוח השאלה צריך תקון ושינוי. על כך עמדו בעל "דברי חמודות" (השם הקודם של החבור היה "לחם חמודות" בעהמ"ח תויו"ט) ובפרושו על הרא"ש לברכות פ"ט סי' י"ג סמ"ק ל"ז, שהאריך בכך וכן "הפרישה" סמ"ק ג'.
ואמנם בשו"ת הרא"ש עצמו בספר מופיעה נוסחה שונה כפי תקונם והיא: "וששאלת על הים הגדול שאומר במשנה... אם הוא ים אוקיינוס או אם הוא הים הגדול שלנו שעוברים בו וכ"ו. יראה שהוא ים אוקיינוס דוקא..." ולפי"ז א"ש שאכן דעת הרא"ש לפסוק כר"י וזה דוקא ים האוקיינוס הגדול בכל הימים שמקיף את כל העולם (רע"ב).
כסכום ביניים ניתן לומר שדעת הרא"ש וכן דעת המחבר והר"ם בחבורו כלשונו שם: "הרואה את הים הגדול מברך בא"י אמ"ה שעשה את הים הגדול" לפסוק כר"י. וכן משמע מדברי הרי"ף שהביא את דברי רמי בר אבא א"ר יצחק בהסבר הבטוי לפרקים שבדברי ר"י במשנה כמצוין בגמ' ברכות נ"ט: מלשון הטור סי' רכ"ח מתמיהתו על פסק הר"ם נראה שהוא נוטה לחלוק. גם מבין האחרונים כגון "חיי אדם" וקצוש"ע שהשמיטו דין דר"י נראה שדעתם לחלוק (יש לצין לר"ם ביחס לדברי ר"י שקימת סתירה בין דבריו בפיהמ"ש ששם הוא כותב בסוף דברי וואין ההלכה כר"י, לבין דבריו בחבורו כנ"ל. בפשטות כפי שידוע בכללי הפסיקה (עין יד מלאכי) במקרה כזה דבריו במשנה תורה קובעין. אלא יש הרוצים לישב סתירה זו כך. לדעתם דברי ר"י במשנה הם בעלי משמעות כפולה, היינו שבאופן אחד הוא בא להשלים ולפרש את ת"ק וזה לגבי קביעת ברכה בפנ"ע לים הגדול ובזה ההלכה כותיה. ומצד שני הוא חולק על ת"ק בסוברו שענין הברכה על הים הגדול זה דוקא לפרקים וכהסבר רמי בר אבא אר"י מל' יום לל' יום. אבל תוך ל' יום דינו כשאר ימים ומברך עומ"ב. בעוד שלדעת ת"ק תוך ל' יום אין מברכין כלל. ובזה אין הלכה כר"י. וזה אמנם מדוקדק בל' ר"ם שם).
לעומת זאת בהגדרת הים הגדול מוצאים אנו שתי תפישות,
תפישת הרא"ש גופא כמוכח מתוך תשובתן וכהכרעת האחרונים הנ"ל שזה דוקא ים אוקיינוס. תפישת המחבר (ג"כ מתוך הסתמכות על תשובת הרא"ש בנוסח משובש) שזה הים הסמוך לא"י.
וניתן א"כ לומר שיש מקום להכריע כאלה הסבורים בנגוד לדעת המחבר.
* * *
הנקודה השניה שעוררנו היתה הבטוי המובא במשנה בסוף דבריו של ר"י: "בזמן שרואה אותו לפרקים" (היינו מל' יום לל' יום ברכות נ"ט:) האם הוא מתיחס רק לדין הים הגדול או גם למה שנא' לעיל מיניה גבי הרים גבעות וכו'. רמב"ם פ"י מה"ב הט"ו מביא בדבריו שדין זה של לפרקים אמנם עולה גם על ראיית הרים וגבעות וכו'. דהיינו תקופה של ל' יום צריכה לעבור מראיה אחת לשניה ואז חלה חובת הברכה מחדש.
מסגנון המשנה המצוטט ברי"ף "הרואה את הים הגדול אומר ברוך... אימתי בזמן שרואהו לפרקים" ניתן לכאורה לדיק שזה מוסב דוקא על דינו של ר"י ותו לא.
גם ברא"ש פ"ט סי' י"ג מצוטט סגנון הזהה לשל הרי"ף "ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך... אימתי שרואהו לפרקים". אלא שמהרא"ש לא ניתן לדיק כן הואיל והוא כתב לעיל בסי' א' בתחילת פ"ט וז"ל: "וכל הברכות האלה (היינו השנויות בפרק) אינן אלא משלשים יום לשלשים יום ותנן נמי הרואה את הים הגדול לפרקים דהיינו אחת לשלשים יום כלומר הרא"ש נעזר בדינו של ר"י ללמוד על תקופה זו של ל' יום גם בשאר ברכות כגון על ההרים והגבעות וכיו"ב.
אמנם תימה על המחבר שפס' כר"י ולא הזכיר כלל את הדין הזה של לפרקים היינו מל' יום לל' יום. ואפשר לומר דכנראה סמך על מה שכתב לעיל בסי' רי"ח סעי' ג' ורכ"ד סעי' י"ג.
בסי' רי"ח סעי' ג' כתב המחבר וז"ל: "כל אלו הדבירם אינם אלא כשרואה אותם משלשים לשלשים יום, (שנמדדים, חוץ מיום שראה וחוץ מיום שעומד בו עתה) ואז הם חובה כמו בפעם הראשונה" ונמשך כנראה אחר לשון הרא"ש הנ"ל פ"ט סי' א'.
בסי' רכ"ד סעי' י"ג כתב המחבר: "כל ברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך ל' יום אינו חוזר ומברך".
מהאמור לעיל ניתן לראות בברור שהמחבר ראה בבטוי "בזמן שרואה אותו לפרקים" עם הגדרת רבי בר אבא אר"י נ"ט: מל' יום לל' יום. כמוסב על שאר דברים ג"כ. ולא על דין "הים הגדול" בנפרד.
ואמנם להלכתא נקטינן כפסק המחבר והרא"ש (ואע"ג גבי ברכות כמו רעמים וברקים, נקבע להלכה בשו"ע או"ח סי' רכ"ז סעי' ב' שברכתם היא תדירה יותר ותלויה בפזור העננים וכד'. עיי"ש על יסוד הירושלמי משום ששם בכל פעם זה ברק חדש או רעם חדש משא"כ בהנך ברכות על הרים וגבעות וכן הים הגדול שלא נתחדש בהם מאומה מאז הברכה הראשונה ע"כ רק לאחר זמן מרובה כל' יום חל חיוב כבראשונה).
* * *
נקודה שלישית הצצה ועולה היא אם בדיעבד בירך על הים הגדול עושה מעשה בראשית ולא את הברכה המיוחדת.
וע"ז מובא בביה"ל סי' רכ"ח ב' צדדים להקל: א. הואיל וברכת עושה מעשה בראשית משמשת תפקיד של "ברכת שהכל" בברכות הנהנין, ושם הרי ברכת שהכל בדיעבד יצא בכל מין ומין. ב. שאפי' ביין שנקבעה לו ברכה מיוחדת מפאת חשיבותו יש הרבה ראשונים ואחרונים הסוברים שאם בירך בדיעבד בורא פרי העץ ולא את הברכה המיוחדת שנקבעה לו יצא. (עיין סי' ר"ח סעי' ט"ו במ"ב סמ"ק ע')
* * *
לסכום נוכל לומר שרוב הפוסקים נקטו את דינו של ר"י להלכה. ובהתאם לכך ראינו שהגדרת הים הגדול לפי דעת הרוב מגדירתו כים האוקיינוס הגדול שבימים ומקיף כל הועלם, בנגוד לדעת המחבר שראה בו את הים הסמוך לא"י.
בנוגע לפרק הזמן של ל' יום נקטינן כפסק הר"ס והרא"ש והמחבר שאין הוא מצומצם רק לדין ר"י אלא גם לשאר הענינים המוזכרים במתני'. להוציא ברכות ברקים ורעמים וכל דדמי להו שלהם אופי שונה.
ובנוגע לברכת עושה מעשה בראשית בדיעבד במקום שעשה את הים הגדול יש מקום להקל מב' נקודות כפי שהעלה הב"הל.