לקט לפרשיות השבוע / מנחם קליין
לפרשת יתרו
"וישמע יתרו כהן מדיין..."
"כשנתגייר וקיים המצוות הוסיפו לו אות". (רש"י).
ומדוע דוקא הוסיפו לו אות וי"ו? "כנגד תרי"ג מצוות וג' מצוות שיש לגר שבהן נעשה גר, והוא מילה טבילה וקרבן, והוא מספר יתרו ולכך אמר כשנתגייר וקיים המצוות. ולפיכך יש כאן ג' מצוות שבהן נתגייר ותרי"ג מצוות ג"כ, וכולם קיים יתרו לכך הוסיפו לו וי"ו".
(גור אריה)
* * *
"עתה שמע בקולי איעצך ויהיה אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את הדברים אל האלהים" (יתרו, י"ח, פ' י"ט.)
"יש שני אופני אמצעים בין אדם לשמים, כמו מלכותא בארעא, שאין כל אדם מוצא עצמו לבוא אל המלך לדרוש ממנו דעתו, או לבקש איזה דבר. ע"כ יש שני אופני אמצעים בין העם ובין המלך. א: האיש שהמלך מינה אותו להנהיג משרה והוא יודע וחוקר דעת המלך ומודיע לשואליו. ב: שהעם יש להם איזה אדם חכם ואוהב למלך וראוי להתיצב לפניו ומי שיש לו דבר מציע לפני זה האיש. ויש הבדל בין שני אמצעים אלו. דמי שהוא ממונה מן המלך אין לו התרועעות וקשר אהבה לעם, רק עושה דבר המלך להיות אמצעי. וא"כ אינו אלא חוקר דעת המלך ולא מבקש עבורם. כך במלכותא דרקיע שאין כל אדם מישראל מוצא עצמו מוכשר לשפוך שיח לפני אל וכל שכן לשאול דעתו בנבואה. על כן או שבאים אל נביא אשר הקים ד' אותו בשעתו להיות אמצעי ודורשים ממנו דעת עליו, או שבאים לגדול הדור אע"ג שאינו נביא אבל ראוי להתפלל לפני ד'.
ואמר יתרו למשה שלא יהא נחשב לעם באופן שאינו אלא כנביא ומגיד דעת ד', ("ויהי אלהים עמך") אלא היה אתה לעם מול האלהים לכל מי שיהיו נצרכים ממנו ית' היה אתה בשבילם "היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את הדברים אל האלהים"
(העמק דבר)
* * *
"ויאמר יתרו ברוך ד' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה... עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם".
"הנה הקשינו כי אין כפירה גדולה מזו שיורה כי גם אלהי העמים גדולים הם, כי אם שד' גדול מכולם והלא אשר יאמין כי יש אלוה מבלעדי ד' כופר יקרא בלי ספק. ורז"ל האשימו את יתרו בזה שנתן ממש בעבודת גילולים. ויתכן להפך בזכותו והיא כי הנה רז"ל אמרו, (תנחומא) שלא הניח ע"ג שלא עבדה ומזה ידע ההפרש על כולם.
ויתכן זה יאמר פשט הכתוב, עתה ידעתי כי גדול ד', כלומר כי גדול לבדו. והיאך ידעתי זה? הלא הוא מכל האלהים שמהם למדתי כי גדול ד', כי את כולם עבדתי ולא ראיתי כח בהם. ומה ראיתי בד' שהורה גדולתו בו? והוא, כי בדבר אשר זדו הביא עליהם.
(מוהר"ם אלשיך, תורת משה)
* * *
לפרשת משפטים
"ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי והגישו אדניו אל האלהים... ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם" –
"ואם מוכר עצמו אזן ששמעה בהר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך וקנה אדון לעצמו תרצע" (רש"י)
ונשאלת השאלה א"כ מדוע לא ירצע בשעת המכירה? מסביר השפת אמת, מפני שסבור היה שיוכל לקבל עליו את העבדות ובכל זאת לא ינתק על ידי עבדותו מעבדות הקב"ה. אך לאחר שידע טעם עבדות בשר ודם המביאה לידי פריקת עול מלכות שמים והרגיש את גודל חטאו הרי שאין לו לומר אהבתי את אדוני. ועוד כי המוכר עצמו מפני דוחקו לא יחשב לו הדבר כעבירה, אך כשמסרב לצאת לחפשי בעת שהתורה מאפשרת לו להשתחרר מתגלה האמת שהמכירה מתחילתה לא היתה מתוך דוחק ולכן נענש על התחלת המכירה.