בלכתך בדרך / יואל עמיטל
בגמ' בגיטין ס"ה ע"ב מובא מעשה בגניבא (שם אדם) שיצא ליהרג, וכשיצא אמר: "הבר ארבע מאה זוזי לרבי אבינא, מחמא דנהר פניא" וגבמ' שם מבואר דניבא אמר "מחמרא" כדי ליפות את כוחו של רבי אבינא. ופרש רש"י, שאם אמר תנו לו יין, אם החמיץ מן היין מאה חביות היו היורשים אומרים לו: שלך החמיץ. ואם היה אומר תנו לו דמי חמרא, ומכרו ממנו קצת ואבדו המעות, אומרים לו אבדו מעותיך. לכן אמרה "מחמרא", כדי שרבי אבינא לא יפסיד, שמשמע גם יין וגם דמי יין.
בתוס' שם כתבו על מה שכתב רש"י שאם אמר תנו לו יין, אם החמיצה חבית היורשים האומרים לו שלך החמיץ, כתבו התוס' שלא יהיה כל ההפסד שלו, אלא מפסיד לפי חשבון. (כדעת רש"י סובר קיצב"א המובא ברא"ש בגיטין).
א. האם יש להביא ראיה לרש"י וריצב"א מהגמ' בבכורות (י"ח:) באחד שהפקיד אצל חבירו טלה ומת טלה אחד בעדר, שאומר לו הנפקד שלך מת, דהמוציא מחבירו עליו הראיה, ולא מתחלקים לפי חשבון.
ב. לאור הנ"ל, מה יהיה הדין בשאלה המובאת בתרומת הדשן, סי' שי"ד: "ראובן מסר לשמעון עזרה זהובים, ולוי נסר לו ששה, ובקש שיוליכם ממקום למקום. והיו גם לשמעון עצמו עשרים זהובים בכיסו. ואמר להם הריני מניח זהובים שלכם עם זהובים שלי בכיסי ועל אחריות שלכם. ויצא לדרכו ובלכתו בדרך ע"י טלטולו נתקרע הכיס קצת ונאבדו לו ד' זהובים, ואין לידע מאיזה זהובים נאבדו. והשלשה אלו באין לדין לאיזה מהן יגיע ההפסד או לכולן לפי חשבון, היכא דיינינן להא דינא?".