ברור הלכה - ברכה על פלפלים

שו"ע או"ח סי' ר"ב סעיף י"ח.

א. "על פלפל וזנגביל כשהם רטובים, בורא פרי האדמה".

המחבר מדבר על פלפל חריף וזנגביל המשמשים לתבלין כשהם יבשים ושחוקים. (האוכלם כשהם יבשים אינו מברך עליהם כלל. כן פסק המחבר בסעיף ט"ז, וכתה שם הטעם לזה, שמשום שאין דרך לאוכלם אלא ע"י תערובת ולא בפני עצמם.) כאן המחבר מדבר על פלפל וזנגביל כשהם עדיין רטובים ועדיין לא משמשים כתבלין, ומברך עליהם בורא פרי האדמה. בגמ' (ברכות לו:) נחלקו רבא ורב ששת אם מברכים על פלפלי או לא. דעת רבא שאינו מברך כלל, ורב ששת סובר שמברך שהכל. הגמ' שואלת מברייתא, שפלפלין חייבים בערלה, (ואם לעניין ערלה זה פרי עץ, ה"ה לענין ברכה.) ומתרצת הא ברטיבא, הא ביבשתא. כלומר, שפלפלין החייבים בערלה הם פלפלי הרטובים, והם הנקראים פרי לענין ברכה. אבל על יבשים אינו מברך כלל.

המחבר פסק כרי"ף, רמב"ם ותוס', שעל פלפלי רטיבי מברך בורא פרי האדמה, כמו על זנגביל רטוב. הרא"ש ורבינו יונה שואלים על הרי"ף שהרי מהגמ' מוכח שמברך בורא פרי העץ, שהרי פלפלי רטיבי הם החייבים בערלה וה"ה לעניו ברכה. לכן לדעת הרא"ש ור"י מברך על פלפלי רטיבי בורא פרי העץ וכן פסק הטור.

הרשב"א בתשובה (סי' ת' ומובא בב"י ובאחרונים) מתרץ את הדעה שאין מברכין בפ"ע אלא בורא פרי האדמה, משום שאין נוטעים את רובם אלא על דעת שיתייבשו ויאכלו כשהם יבשים ושחוקים. ומן הדין היה ראוי לברך על רטובים רק שהכל, כיון דלא נטעי אדעתא דהכי, אלא לפי שנאכלין המעט הרטיבא, נטעי נמי אדעתא דהכי קצת לכן מברך בורא פרי האדמה ולא שהכל. וכן צריך לומר שהיא דעת המחבר שפסק שמברכים בורא פרי האדמה. (והגר"א כתב שעיקר כרא"ש שמברך בפה"ע).

ב. הגהת הרמ"א: "כל הפירות שיודע בהם שהם עיקר הפרי מברך עליהם בפה"ע, ושאינם עיקר הפרי בפה"א. ואם הוא מסופק בו אם הוא עיקר הפרי או לא, בפה"א. ואם אינו יודע מה הוא מברך שהכל".

הגהת הרמ"א היא לשון הטור בסוף סימן זה שהמחבר השמיט ולא כתב. (ומקור דין זה מהא דצלף המבואר בגמ', ובשו"ע כאן סעיף ו' ע"ש).

על מה שכתב הרמ"א שאם אינו יודע מה הוא יברך שהכל, כתב המג"א שדוקא אם אינו יודע אחר שלמד, אבל אם מי שלא למד לא יאכל עד שילך אצל חכם ללמדו ברכות. (המג"א ציין לזה כמה מקורות, אבל לא כתוב בשום מקום שלא יאכל עד שילך אצל חכם ללמדו ברכות).