לקוטים לפרשת השבוע / שמעון ריין

לפרשת וארא

"הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה..."

וקשה – מהו הקל וחמר? בני ישראל לא שמעו אל משה "מקצר רוח ומעבודה קשה", אך פרעה – שמא ישמע...

מובא במדרש שלפרעה היה ידוע מה שאמר ה' לאברהם "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" ולכן על אף המכות שנתכו עליו הוא הכביד את לבו כיון שלחשבונו עברו רק מאתים ועשר שנים מזמן ירידת ישראל למצרים, וממילא דברי משה בקשר ליציאת ישראל ממצרים – אינם דברי ה'. מה שלא ידע פרעה הוא שקשיו הרב של השעבוד משלים את מנין השנים החסרות. (כלי יקר שמות פ"ו פ"א)

אף בני ישראל שאלו את משה – והרי יציאה ממצרים עכשיו נגד קבלה מאבותינו היא הגאולה צריכה לבוא רק בעוד 190 שנה. עונה להם משה שקשי השעבוד משלים את המנין ותגובת ישראל: "ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה" – היינו לא קבלו את הסברו שקצר רוח ועבודה קשה ישלימו את השעבוד. נשא משה ק"ו: ישראל החשים בצרת השעבוד אינם מקבלים את הסברו בדבר הפחתת מנין השנים – ואיך ישמעני פרעה שאינו סובל? ועוד מוסיף משה – "ואני ערל שפתיים,"; לו כושר הסברה היה לי, יתכן שעל אף הכל הייתי משכנע את פרעה בצדקת דברי אך "ערל שפתיים" אני, ושמא אין ביכולתי לשכנעו.

(שערי-שמחה)

* * *

"ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלקים היא"...

רש"י בערובין (דף כ"א, ד"ה שמים בזרת תכן) מביא שכל העולם הוא חצי אמה על חצי אמה של הקב"ה. האמה – ששה טפחים, וכל טפח חמש אצבעות. מכאן: כל העולם חמש עשרה אצבעות של הקב"ה כביכול, על חמש עשרה אצבעות. ועוד למדנו שהעולם ששת אלפים פרסאות. ומכאן שכל אצבע של הקב"ה שוה לארבע מאות פרסה. שטחה של מצרים הוא 400 פרסה על 400 פרסה. וממילא כשאמרו החרטומים "אצבע אלקים היא" – התכונו שאצבעו של אלקים ניחתה על מצרים בפועל.

(דרוש שמואל)

* * *

"ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים"

מביא המדרש במקום – ה' הצדיק ואני, ועמי הרשעים.

וההסבר: בתחילה ב"י עבדו בעבודת המלך שנאמר "ויכן ערי מסכנות לפרעה". אך על עבודה כזו לא שיך להעניש את פרעה כיון שלמלך רשות לשעבד את תושביו – ודינא דמלכותא דינא.

אך מאוחר יותר נאמר "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" – כלומר: לא היתה זו עבודת המלך אלא כל מצרי שחפץ לשעבד יהודי כל שהוא עשה זאת. על עבודה מיותרת זו העניש הקב"ה את מצרים. לכן טוען פרעה גם אני צדיק – לי היתה רשות לשעבד את ישראל. הרשעים הם עמי ששעבדו את ישראל ללא רשות.

(שמחה בונים סופר)

* * *

לפרשת בא

"ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה' אלקים".

בפסוק זה מבקש פרעה בתחילה מחילה ממשה ואהרן, ורק אח"כ מבקש שיתפללו אל ה' בעבורו. ובפסוק הקודם נאמר: "חטאתי לה' אלקיכם ולכם" – היינו פרעה מקדים תחילה חטא לה' ורק אח"כ חטא למשה ואהרן. וסיבת ההבדל: לגבי חומרת החטא, הרי חטא כלפי הקב"ה חמור יותר מחטא כלפי אדם ולכן פרעה מתודה חטאתי לה' אלקיכם, ורק אח"כ – לכם.

כששבים בתשובה באופן מעשי – אין חטא לאדם מתכפר עד שירצה את חברו ומבחינה זו חטא לאדם חמור יותר. ולכן מבקש פרעה שא נא חטאתי אך הפעם – ופונה בתחילה למשה ואהרן, ורק אח"כ העתירו לה'.

(שערי שמחה)

* * *

"והיה הדם לכם לאות על הבתים"...

בשו"ת הרשב"א מצוי – ששאלו כומר אחד: נא' בחגי "גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון". אם נקרא פה בית המקדש השני "אחרון" והרי הוא נחרב, אם כן אין מקור לתקוותינו לכנון בית המקדש. והתשובה – אין המלה אחרון בפסוק זה כפשוטה, אלא הכוונה בה – מאוחר מהקודם לה. וראיה ממה שנא': "והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון, והיה אם לא יאמינו גם לשתי האותות האלה ולקחת ממימי היאור... ויהפך לדם ביבשת". א"כ אחרון פה – לא אחרון ממש.

רמז לענין, בפסוק הזה – "והיה הדם", האות השלישי של הדם (ויהפך לדם ביבשת) הוא יהיה "לכן לאות על הבתים" – היינו שיבנה בית המקדש השלישי במהרה בימינו – שמחאות השלישי של הדם מוכח ש"אחרון" לא אחרון ממש.

(אמרי נעם)

* * *

"לו כן לכו נא הגברים כי אותה אתם מבקשים"...

וכי איך פרעה מציע שרק הגברים ילכו, והרי משה אומר לפרעה במפורש "בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך"? אלא בידוע שדרך התגרים להעלות מראש את המחיר כיון שיודעים הם שהקונה רוצה להוריד מהמחיר. גם פרעה חשב שמשה מבקש ממנו להתיר לכל העם לצאת, ע"מ שתנתן לו רשות ליציאת הגברים ולמעשה רצונו האמיתי של משה – יצירת הגברים בלבד, לכן אומר לו פרעה: "לכו נא הגברים כי אומה אתם מבקשים".

(חמדה גנוזה)