בירור הלכה - ברכה על סוכר

בש"ע או"ח סי' ר"ב סעיף ט"ו: "על הסוקא"ר מברך שהכל וכן המוצץ קנים מתוקות, שהכל".

הסוכר עליו מדבר המחבר, הוא סוכר העשוי מקני סוכר (בארץ אינו משמש לתעשית סוכר. על סוכר שלנו, העשוי מסלק סוכר – להלן.)

בגמ' אין מקור לדין זה, אבל הראשונים דנים בזה בברכות דף ל"ו. בראשונים יש שלש דעות בזה. את שלש הדעות מביא הרמב"ם בהלכות ברכות (פרק ח' הלכה ה'):

"הקנים המתוקים שסוחטים אותן מבשלים מימיהן עד שיקפא וידמה למלח, כל הגאונים אומרים שמבריכן עליו בורא פרי האדמה. ומקצתם אמרו בורא פרי העץ, וכן אמרו שהמוצץ אותם קנים מברך בורא פרי האדמה. ואני אומר שאין זה פרי ואין מברכים עליו אלא שהכל, שלא יהא דבש אלו הקנים שנשתנה על ידי אור, גדול מדבש תמרים שלא נשתנה על ידי אור ומברכים עליו שהכל".

לדעה המובאת ברמב"ם בשם מקצת הגאונים, שעל סוכר מברך בורא פרי העץ, מביאים הראשונים (עי' תוס' ורא"ש) אסמכתא מהפסוק בשיר השירים (ה.א.) "אכלתי יערי עם דבשי" וכן משמואל (א', י"ד כ"ז) "ויטבול אותה ביערת דבש" ובשני המקומות פירש רש"י שהכוונה לקני סוכר. (האסמכתא היא כנראה מלשון – "יער", אבל רש"י פירש שיערת הדבש זה הקנה עצמו, ופירוש הפסוק בשיר השירים, שמרוב חיבה, במקום למצוץ את הדבש מהקנה, אכלתי את הקנה שאינו ראוי לאכילה, עם הדבש.) וכלן מברך על הסוכר בורא פרי העץ, וכן הכרעת הגר"א.

הדעה שמברכים בורא פרי האדמה, תלויה בגדר "פרי עץ" ו"פרי אדמה" (מבואר בטור וב"י בסי' ר"ג. ועיי' פסק הרמ"א בסעי' ב').

דעת הרמב"ם שמברך שהכל, וכ' שלא גרע מדבש תמרים שנשתנה ע"י האור דמברך שהכל. ובפוסקים מבואר שדבר זה תלוי אם נוטעים את קנה הסוכר כדי לעשות מהם סוכר, או שנוטעים אותם כדי למצוץ.

לפי"ז, בסוכר שלנו העשוי מסלק סוכר, שזורעים ודאי רק לצורך תעשיית הסוכר, כ' המ"ב בבאור הלכה, שאין לנו טעם לברך שהכל, אלא בורא פרי האדמה, רק לפי הבנת המ"ב ברמב"ם, כיון שהסוכר משתנה ע"י האור, ס"ל לרמב"ם שלא תקנו על זה ברכת הפרי שממנו יצא כיון שאין ניכר לעין אדם שמפרי פלוני או מירק פלוני יצא דבר זה. (ועי' בל' הרמב"ם שהבאנו לעיל.)