בדבר צירוף מחלל שבת בפרהסיה למנין עשרה / הרב יהודה עמיטל[1]
כבר דובר על כך רבות שבזמנינו, ובמיוחד בין חיילים, מצווים אנו לחפש כל טצדקי לקרב ולא לרחק ח"ו. וכבר כתב הגאון מהר"י אסאד זצ"ל, בתשובות מהרי"א חיו"ד סימן נ' על מחללי שבת בדורו וז"ל:
"ומה גם כעת היום בזמנינו שהדור פרוץ מרובה אין להרחיקם כ"כ ולדחותם בשתי ידיים חלילה שלא יפקרו טפי ויותר טוב לקרבם בזרוע".
ומתוך כך חתר להכריע דלגבי כל הדברים הנוגעים לפסול גופם כמו עדות או מגעם, יש צורך בעדות בפני בית דין ובפניו דוקא. בכל אופן לעניננו, אע"פ שהפמ"ג בסי' נ"ה אוסר, כמובא במ"ב ס"ק מ"ו, ובזמננו נראה להקל על יסוד הנימוקים שיתבארו להלן.
א. מבואר בשו"ע או"ח סימן שפ"ה ס"ב דאם אינו מחלל אלא בצנעא, אפילו מחללו באיסור דאורייתא הרי הוא כישראל ומבטל רשות. ועיי"ש במשנה ברורה ס"ק ו' דאם מתבייש לעשות זה בפני אדם גדול אף שעושה דבר זה בפני כמה אנשים, גם זה לצנעא יחשב. ומקור הדברים בגמ' בעירובין דף סט:
"ההוא דנפק בחומרתא דמדושא, כיון דחזייה לר' יהודה נשיאה כסייה, אמר כגון זה מבטל רשות לר' יהודה".
וברש"י שם:
"כגון זה שמחלל שבת בצנעה".
ומבואר מכאן דגם אם מונע את עצמו לחלל שבת בפני אדם אחד ויחיד שהוא גדול הדור ומנהיג הדור, כבר יצא מכלל מחללי שבת בפרהסיא. ואע"פ שהגאון מהרש"ם בדעת תורה יו"ד סי' ב' ס"ק ל' כתב ע"ז דהוא דבר חדש, כבר הביאו את זה להלכה האליהו רבה והתוספות שבת על אתר וכן החיי אדם בכלל ע"ה סי' כ"ו וכן הצמח צדק בתשובותיו, אה"ע סי' רנ"ט.
ולאור זה ברור לי שרובא דרובא של מחללי שבת בימינו, כמחללי שבת בצנעה נחשבים. בכל אופן בנדון זה בודאי שאין לסמוך על הערכה ששייך למיעוט דחציף טפי, אלא שיש צורך בעדות בבי"ד בפניו כדברי הגרי"א הנ"ל. ועי' בתשובות פרי השדה ח"א סי' ס"ב ובתשובות אבני צדק יו"ד סי' ס', דמביאים את דברי הגרי"א להלכה.
ב. החזון איש יו"ד סי' ב' אות כ"ח כתב:
"ועוד יש בזה תנאי שלא יהיה אנוס וכמש"כ הר"מ בפ"ג מהלכות ממרים ה"ג דבניהם ותלמידיהם חשיבי כאנוסים וכתינוק שנשבה. ותינוק שנשבה מביא קרבן כדאמר בפרק כלל גדול, ומצווים אנו להחיותו ואף לחלל עליו השבת בשביל הצלתו. ובהגה"מ פ"ו מהל' עדות כתב דאין רשאים לשנאתו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה. ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט והביא בן מתא ובת מהר"ם לובלין, כי אצלנו הוא קודם תוכחה שאין אנו יודעים להוכיח ודיינינן להו כאנוסין ולכן אי אפשר לנו לדון בזה לפטור מן היבום וכן לענין שאר הלכות."
יסוד זה שבזמננו יש לדון כאנוסים נדון כבר בכתבי מרן הגראי"ה קוק זצ"ל, החידוש בדברים אלה של החזו"א זצ"ל הוא ההתייחסות המפורשת להלכות הקשורות במומרים.
ג. נלע"ד דדעתו של הפמ"ג המובאת במשנה ברורה הנ"ל, דאין לצרף מחלל שבת בפרהסיה איננה דעה מוסכמת. דהנה המחבר כתב שם סעיף י"א:
"עבריין שעבר על גזירת הצבור או שעבר עבירה אם לא נדוהו נמנה למנין עשרה."
וכתב על זה המ"ב בס"ק מ"ז בשם מגן גבורים דאפילו עבר עבירה שחייב עליה מיתה, והטעם דכתיב בעכן "'חטא ישראל' - אע"פ שחטא ישראל הוא ובקדושתו קאי". ובשער הציון שם הוסיף דמעשה דעכן היה חלול שבת כדפרש"י ביהושע. ועיין במהרש"ם אבן העזר סי' י' דס"ל דעכן עבר רק על מעילה בחרם ואע"פ שבגמרא סנהדרין מד ע"א איתא: "א"ר אילעא... מלמד שעכן עבר כל חמשה חומשי תורה", ס"ל להמהרש"ם דאינה אלא דעת יחיד או אסמכתא, ע"ש. מ"מ צ"ל דהמ"ב ס"ל דשם בעכן לא היה בפרהסיא בפני עשרה, לכן אע"פ שחטא ישראל הוא. אבל יש מקום לעיין בזה דלפי מה שכתב הגר"י אסאד בתשובה הנ"ל, אין צריך לעבור בפני עשרה אלא גם אם ידוע לו דיתפרסם, ג"כ נחשב כפרהסיא. והנה שם בעכן לפי דברי רש"י שהיה חייב סקילה, ע"כ היתה התראה בעדים ואם כן ידע שהדבר יתפרסם, א"כ לכאורה דינו היה כמחלל שבת בפרהסיא. אך בר מן דין הרי הגר"א בביאורו כאן על הא דעבריין נמנה במנין עשרה ציין את המקור מסנהדרין מ"ד, והיינו הגמ' דלעיל, דאעפ"י שחטא ישראל הוא. ועיין ביו"ד סימן קנ"ט ס"ב לגבי איסור הלואה בריבית ממומר דגם שם ציין הגר"א את הגמרא הנ"ל דאעפ"י שחטא ישראל הוא, הרי דגם מומר לכל התורה, דבכך מיירי שם, ס"ל להגר"א דהרי הוא בכלל אעפ"י שחטא ישראל הוא. ואם כן ממילא יוצא דגם מומר נמנה במנין עשרה. ואעפ"י שבהלכות אחרות אנו מחמירים לגבי מחלל שבת בפרהסיא צ"ל דתפילה שאני.
וראיה לדבר מדברי הרמב"ם בסוף מאמר קידוש השם וז"ל:
"וגם כן אינו ראוי להרחיק מחללי שבת ולמאוס אותן אלא מקרבם ומזרזם לעשות המצוות, וכבר פרשו רבותינו ז"ל שהפושע אם פשע ברצונו, כשיבוא לבית הכנסת להתפלל מקבלים אותו ואין נוהגים בו מנהג בזיון. וסמכו כל זה מדברי שלמה ע"ה לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אל יבוזו לפושעי ישראל שהם באים בסתר לגנוב מצוות".
לסיום אעתיק לך ממה שכתב בתשובות מלמד להועיל מאת הרב"צ הופמן זצ"ל, או"ח סימן כ"ט:
"אך בזמן הזה נוהגים להקל אף בארץ אונגרן ומכל שכן בארץ אשכנז. וזכורני שפעם אחת אירע אבילות לאיש אחד שחנותו פתוח בשבת והוא אחד מבעלי בתים של קהילתנו וירד לפני התיבה בבית הכנסת וכו', וכאשר שאלתי את הגבאים למה לא מנעו, אמר לי שכן הוא ג"כ מנהג מימים קדמונים ובבהמ"ד דפה אין מונעים מלירד לפני התיבה אנשים שמסחרם פתוח בשבת, וכיון שהרבנים דשם שהיו אנשי שם לא מיחו, מסתמא היה טעמם ונימוקם עמם".
ועוד שם:
"וכן הגיד לי הרב וכו' בשם הגאון בעל שואל ומשיב שכתב שאנשים מאמריקה אינם נפסלים ע"י חילול שבת שלהם מפני שהם כתינוקות שנשבו וכו'".
עוד שם וז"ל:
"עוד יש סניף להקל דבזמננו לא מקרי מחלל שבת בפרהסיא כיון שרובם עושים כן, דבשלמא אם רוב ישראל זכאים, ומעטים מעיזים פניהם לעשות איסור זה הרי הוא כופר בתורה ועושה תועבה ביד רמה ופורש עצמו מכלל ישראל. אבל כיון דבעו"ה רובם פורצים הגדר, היחיד חושד שאין זו עבירה גדולה כ"כ ואין צריך לעשות בצנעה, ובפרהסיא שלהם כצנעה".
לאור כל האמור לעיל נלענ"ד דאפשר לצרפם למנין גם לקדיש לברכו ולחזרת הש"ץ.