בלכתך בדרך / יואל עמיטל
בתחילת הלכות מזוזה יו"ד סי' רפ"ה סעי' א' כ' הרמ"א:
"ומ"מ אם אין ידו משגת לקנות תפילין ומזוזה, יקנה תפילין ולא מזוזה, דמצווה שהיא חובת הגוף עדיפא".
בירושלמי בסוף מס' מגילה נחלקו בזה שמואל ורב חונה:
תפילה ומזוזה מי קודם. שמואל אמר מזוזה קודמת, רב חונה אמר תפילה קודמת. מה טעמיה דשמואל – שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות. מה טעמא דרב חונה – שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדבריות".
רע"א תולה את מחלוקת שמואל ורב הונא (רב חונא הוא רב הונא) במחלוקת בגמ' בזבחים צ"א לגבי הכלל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. המחלוקת היא האם מצוי נחשב לתדיר. למשל: שלמים במקדש מצויים אבל אין תדירותן חובה, והמחלוקת היא האם לא מיקרי תדיר, כיוון שאין תדירותן חובה, או שמצוי ג"כ נחשב לתדיר כיוון שבמציאות זה תדיר, אע"פ שאין חובה לתדירות.
לדעת רע"א – שמואל שסובר שמזוזה קודמת, סובר שמצוי מיקרי תדיר. רב הונא שסובר שתפילין קודמין, ס"ל שמצוי לא מיקרי תדיר. לפי שניהם הקדימה נובעת מדין תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.
הסבר ע"פ זה את המחלוקת בין שמואל ורב הונא ואת הטעמים שהירושלמי מביא לשניהם.
השאגת-אריה כ' שספירת העומר קודמת לברכת-המזון משום שברכת המזון תלויה ברצונו – אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל.
האם גם דין זה תלוי במחלוקת הנ"ל בגמ' בזבחים.