חד גדיא / הרב יהודה שביב

כבר דשו רבים באותו פזמון, "חד-גדיא", המצוי בסוף ההגדה של פסח, מצד עניניו, צורתו ותכנו. אף הקשו על מדת הצדק שבמעשה הקב"ה, שמצוי כביכול לצד אלו שלא עשו כשורה, שהרי הכלב נהג כדין והמקל שלא כדין, וכו'.

וכבר אמרו: יש בפזמון זה מן היסוד של "על דאטפת אטפוך וסוף מטייפיך יטופון" (אבות, פ"ב, מ"ו). מה שבא על כל אחד מהמשתתפים – בצדק בא עליו, כגמול על מעשיו שלו. אף אלה שהענישו אחרים – כעונש על מעשיהם. זאת – כי אם אמנם המרע חיב לבוא על גמולו, אין כל זכות לשני לשפטו ולעונשו: "כי המשפט לאלקים הוא" (דברים א', י"ז).

ראוי להדגיש יסוד זה דוקא בליל הסדר, ליל ההסבה לחירות; חירות של אמת, משמעה: אין כל זכות לנברא על זולתו – לא זכות של שפיטה ולא זכות של ענישה. כולם שווים הם נוכח האלקים, יוצר הכל. אם קיימים סדרי משפט ודרכי ענישה, הרי הזכות שבבסיסם וביסוד קיומם היא צו שמיימי: "נצטוו על הדינים" (סנהדרין נ"ו:). ניטלה האמונה – ניטל בסיס המשפט.

מכאן ההדגשה: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כ"א, א').

"היה ר' טרפון אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות עובדי כוכבים, אע"פ שדיניהם כדיני ישראל – אי אתה רשאי להיזקק להם, שנא': 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' – לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים" (גיטין פ"ח:).

זאת כי לא תוצאות המשפט וגזרי-הדין הם הקובעים, אלא הבסיס. ערכאות של עכו"ם – חסרי בסיס הם, ואין כל תוקף של ממש לפסקי-דין שלהם, אף לא לעונשים ולגזרות שהם מטילים.

ואף זה מסיני (עיי' מכילתא ריש משפטים) – אף זה שייך ליסוד של סיני, של אמונה בה', אשר הוציא את בנ"י מארץ מצרים מבית עבדים והקנה להם את חירותם. השם דינים לפני ערכאות זרים – הרי הוא כאותו האומר "אהבתי את אדוני", ואזניו כאילו אטומות משמוע את הקול האלקי האומר: "'כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם...' – ולא עבדים לעבדים" (קידושין כ"ב:);

ויתירה מזו – אף סמכותם של המחנכים וההורים על ילדיהם, נטולת בסיס היא, ללא אמונה. מהיכן שואבים הורים ומורים כח של כפיה לכפות על הילדים לעשות דברים שאינם לרצונם?! מהיכן לגדול סמכות על הקטן?!

באמת אין כל סמכות כזאת. אמנם חרדה חשים הורים לעתיד ילדיהם, וחפצים הם להנחותם בדרך נכונה, אך סמכותם לצוות – מאין להם?!

בעיה זו, אפשר וניצבה גם בפני המחנך הראשון, אברהם אבינו עליו השלום. וזהו שאמר הכתוב: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט..." (בראשית י"ח, י"ט). ידיעה משמעה התקשרות. ה' כאילו מתקשר אל אברהם, ומאציל עליו מסמכותו כבורא, כדי שיהיה בידו הכח לצוות את בניו ואת ביתו אחריו.

(באמת, אלמלא סמכותה של תורה, אין האדם יכל לכפות גם על בע"ח. "איש איש מבית ישראל אשר ישחוט שור או כשב או עז במחנה או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה'... דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך..." (ויקרא, י"ז, ג'-ד'), וראה פרשנים – שהרי זה כשופך דם אדם).