בלכתך בדרך / יואל עמיטל
בתשובות הרדב"ז (אלף פ"ז) מובא:
"שאלה: ראובן היה חבוש בבית האסורים, ולא היה יכול לצאת ולהתפלל בעשרה ולעשות המצוות, והתחנן לפני השר או ההגמון ולא אהב שמוע להניחו זולתי יום אחד בשנה, איזה יום שיחפץ.
יורה המורה – איזה יום מכל ימות השנה יבחר ראובן הנזכר ללכת לבית הכנסת".
בתשובתו מביא הרדב"ז אחד מחכמי דורו שהסתפק אם עדיף יום הכפורים, או יום הפורים משום מקרא מגילה ופרסומי ניסא.
הרדב"ז עצמו פוסק, שכיוון שאין מעבירין על המצוות, יצא ביום הראשון לאחר שנתנה לו הרשות, ומסיים: וזה פשוט מאד אצלי".
האחרונים הקשו על דברי הרדב"ז מהגמ' במנחות (מ"ט ע"א), שמסתפקת לגבי ציבור שיכולים להקריב קרבן מוסף היום, או קרבן תמיד מחר – איזה יקריבו.
מה שונה בעית הגמ', מהשאלה שנשאל הרדב"ז, שעליה השיב בפשטות שאין מעבירין על המצוות, ומקיימים מצווה ראשונה. (ע' משנה למלך הלכות מגילה פ"א הי"א.)
נסה ליישב את דברי הרדב"ז.