אבות / הרב יהודה שביב

מרובים הם התנאים המשתתפים במסכת זו אך חלקו של כל אחד מהם מצומצם הוא בכמותו. לכל תנא אימרה אחת או שתים. רק לבודדים, כהלל הזקן, רבי עקיבא ורבן גמליאל בנו של ר"י הנשיא, מוקדשות משניות אחדות.

זאת – כי אם אמנם "אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום" (ד, ג.), הרי שאין לאותו אדם ולאותו דבר אלא מקומו ושעתו. וכל חייו של אותו אדם לא באו אלא כדי להאיר את אותה שעה, ואותה שעה היא השורש של כל הוויתו מחד, ופסגת יצירתו מאידך. ולכן אם גם ברי שכל אחד מאותם אבות העולם אמר הרבה יותר מהמובא כאן במשנה, הרי שהאימרה המובאת כאן היא אימרת חייו. השאר – נובעות הימנה. היא בחינת אב, והשאר תולדות.

מכאן הבנה חדשה בשמה – מהותה – של המסכת, אבות, ואולי גם דרך לעיון בה. יש לנסות להבין את המאמר כתמצית שיטה רוחנית של האומר, המיוחדת לו דוקא, ונעוצה בשמו, קורותיו, ודברי תורתו האחרים הפזורים בש"ס ובמדרשים.

* * *

התנא הראשון המופיע במשנה כיחיד הוא שמעון הצדיק.

התנא המסיים את הפרק הראשון הוא רבן שמעון בן גמליאל.

לא רק בשמם שותפים השנים, אלא גם באימרת המוצא. שניהם מבקשים את יסודות העולם, וכל אחד מהם מוצא ש"על שלשה דברים העולם עומד". לראשון: תורה, עבודה וגמילות חסדים. לאחרון: דין, אמת ושלום. (וראה פרשנים שעמדו על ההבדל שלישיה זו לחברתה.)

אפשר שלא במקרה מחפשים דוקא הקרויים בשם שמעון את יסוד קיומו ועמידתו של העולם.

שהרי "בעשרה מאמרות נברא העולם" (ה, א.). בריאתו של עולם בקול, הנשמע. ואותו קול הוא המהווה והמקיים את העולם בכל עת, כאמור: "לעולם ה' דברך נצב בשמים" (תהילים קי"ט, פ"ט). ופירש הבעש"ט ז"ל:

"כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו', תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים, ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם. כדכתיב ודבר א-לקינו יקום לעולם. ודבריו חיים וקימים לעד וכו'. כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח"ו וחוזרות למקורן, היו כל השמים אין ואפס ממש... וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים, ואפילו ארץ הלזו הגשמית ובחינת דומם ממש, אילו היו מסתלקות ממנה כרגע ח"ו האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית היתה חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית ממש..." (ספר התניא, שער היחוד והאמונה פ"א).

נמצא, אותו קול שנאמר והיה העולם, הוא המהווה את העולם מאז ועד עתה, בחינת "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". וקול ה' זה המצוי בעצמות כל, הוא הדובר אל האדם מכל נברא. על האדם רק להטות אזנו ולשמוע. ("להקשיב לחכמה אענך" (משלי ב, ב.) לאותה חכמת בראשית. כי "בראשית ברא אלקים" – תרגם הירושלמי "בחכמתא").

מאידך נשמע קול האדם בתפילה ובתורה, בשוועה ובתחינה מלמטה למעלה. "וכתב הקדוש הבעש"ט... על פסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים, כי עד עולם מתקיימים העולמות ע"י דבר ה' אשר דיבר בעת הבריאה. ועל ידי דיבורי תורה ותפלה נותנים כח כביכול לדבר ה' אשר בתוך העולמות" (דברי שלום, מאמרים לשבת חוה"מ סכות. מצוטט בספר בעש"ט עה"ת).

* * *

השם שמעון בא לעולם להגיד כי "שמע ה'" (בראשית כ"ט, ל"ג). הנושא את השם שמעון, טבעי הוא שיבקש לדעת על מה העולם עומד שהרי עמידתו של העולם על הקול הנשמע. ושמעון הוא המחפש בטויו של זה הקול. אם בתורה, עבודה וגמ"ח, ואם באמת, משפט ושלום.