הערות לעבודת הקרבנות בזמן הזה[1]
לגבי הבעיה המרכזית של חידוש העבודה - קביעת מקום המזבח, מביא הרב יואל עמיטל את רעיונו של הרב קאלישר שניתן לגלות את מקום המזבח ע"י חפירות. אותו מקום בהר הבית שאינו חלול תחתיו - הוא מקום המזבח. לטענת הרב יואל עמיטל, אין בעצה זו תועלת כי עצם הדבר שנוי במחלוקת, ודעת המלב"ים שגם המזבח נבנה ע"ג מחילות וכיפין.
דומה שאדרבא, דווקא על-ידי חפירות ניתן יהיה לגלות אם צדק המלב"ים אם לא. אם אכן נמצא שכל השטח חלול פרט למקום המזבח המשוער, יתברר שלא צדק המלבי"ם, ויתגלה מקומו המשוער של המזבח. ואם יימצא שהכל חלול, כי אז את מקום המזבח אמנם לא מצאנו, אך לפחות בררנו את האמת במחלוקת הנ"ל.
יש רק לקוות שבזמננו שלנו, אין מקום לחששו של רבי דוד פרידמן מקרלין שכתב בשעתו (לפני כששים שנה):
לא יודע אם תרשה אותם הממשלה לבדוק מקומו ולחפור אם יש תחתיו מחילות וכיפים.
אמנם דעתו שלו היתה שמקום המזבח למצווה ולא לעיכובא, אך הוא שלל חידוש העבודה מטעמים הלכתיים אחרים.
לגבי דברי הרב קוק זצ"ל במשפט כהן שאי ידיעתנו נחשב "אינו ראוי" - ראה בהמשך דבריו (בסימן צב), שהעלה, שזה נחשב "ראוי", כיוון שראוי להיוודע מקומו בנבואה או ברוח הקודש השייכת אף בימינו, עיי"ש.
הרב יואל עמיטל הביא את דברי הרב פרנק ב"הר צבי" הדוחה אפשרות למדוד ולמצוא את מקום המזבח לפי אבן השתיה, על פי דברי הרדב"ז, שהסלע אשר במסגד עומר הוא אבן השתיה ללא ספק (שו"ת הרדב"ז ה"ב סי' תרצ"א). לפי זה היינו יכולים למדוד ולמצוא את מקום המזבח לפי המידות השנויות במסכת מידות. אולם אפשרות זו נדחית על ידי הרב פרנק (מקדש-מלך ע"מ קכה), מכיון שיש מחלוקת ראשונים אם אבן השתיה היתה במערב קדש הקדשים (רמב"ם), במרכזו (רש"י), או במזרחו (תוספות).
ותמיה לי טובא, שהרי קדש הקדשים הוא ברבוע כ' על כ' אמה, ומקום המזבח ברבוע ל"ב על ל"ב אמה, ואם כן אפשר בוודאי לצמצם י"ב אמה בתוך מקום המזבח, שהם בודאי מקומו, אם נמדוד מאבן השתיה. ושמא תאמר שאי אפשר לבנות מזבח ל"ב על ל"ב אמה כדינו, כאשר חלק ממנו מחוץ למקומו (כך באמת סובר הרב פרנק, שם) - הרי יכולים אנו לעשות מזבח קטן יותר כפי המדות הוודאיות לנו, כלומר י"ב על י"ב אמה, שהרי כן כתב הרמב"ם בפירוש:
ארבע קרנות של מזבח ויסודו ורבועו מעכבין, וכל מזבח שאין לו קרן יסוד וכבש ורבוע, הרי הוא פסול, שארבעתן מעכבין. אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין, והוא שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלש אמות, כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר. (הל' בית הבחירה ב, יז)
כל זה נפסק לפי הגמרא בזבחים (סב ע"א). אם לא נוכל להכריע, אם כן, היכן בקדש הקדשים בלטה אבן השתיה, נוכל לצמצם חלק ודאי ממקום המזבח ולבנות שם מזבח זמני, קטן יותר, באותו גודל, עד שירחיב ה' ונדע יותר ונוכל לבנות את המזבח כמזבח שעשו בני הגולה בימי עזרא על-פי דברי הנביא יחזקאל.
כיוון שלא ראיתי מי מגדולי הדורות, שיחלוק על הרדב"ז בבטחונו המוחלט בזיהוי אבן השתיה עם הסלע, ואם הרב י"מ טוקצ'ינסקי סומך את שתי ידיו על דברי הרדב"ז ומסייע להם ממקורות קדומים שונים (נסתרות דרשב"י, פרקי דר"א סוף פ"ל, מכתב מתלמיד הרמב"ן ומסורות מוסלמיות), הרי שיש בידנו נקודת אחיזה למציאת מקום מזבח, לפחות בחלקו, בוודאות, אם נרצה.
[1] המאמר פורסם במלואו עם ההערות ב"עלון שבות בוגרים" גיליון ב'. חלק א' התפרסם בעלון שבות שנה ב' גיליון ח'-ט'. חלק ב' התפרסם בעלון שבות שנה ב' גיליון י'. חלק ג' התפרסם בעלון שבות שנה ב' גיליון י"א.