בלכתך בדרך / יואל עמיטל
בדין מצווה הבאה בעבירה אומרים תוספות במסכת סוכה (ריש פ"ג) שדין זה קיין אך ורק אם כדי לקיים את המצווה מוכרחים לעבור את העבירה.
הירושלמי במסכת שבת (פי"ג ה"ג) מסתפק אם הקורע בשבת יצא ידי חובת קריעה, אם לאו. מנסה הירושלמי להוכיח שלא יצא ידי חובה, שהרי "אמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוצדק – מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח".
אולם ההשוואה נדחיית – "אמר לון: תמן גופה עבירה, ברם הכא הוא עבר עבירה. כך אני אומר – הוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח".
לכאורה סותרים דברי הירושלמי את שיטת התוספות שהרי כדי לצאת חובת מצה סגי בכזית, ואלו שעור הוצאה מרשות לרשות הוא בכגרוגרת.
האם אפשר ליישב את דברי הירושלמי עם שיטת התוספות?
הסברים רבים נאמרו בפשט דברי הירושלמי, ואין אתה בן חורין ליבטל הימנו!