לפרשת השבוע - שמירת הקדושה והתמימוּת בימי התמימוֹת / יואל בן נון

שלש פרשות בספר ויקרא – שמיני, תזריע ומצורע, ענינם אחד, והרי הוא כחוט פנימי המקשר בין הפרשיות השונות. תורת ההבדלה בין טמא לטהור פותחת בשולחן הטהור של האדם מישראל, ומסיימת בגוף הטהור של האשה ושל האיש בישראל, ממצבי החיים הרגילים והשכיחים ועד הבלתי רגילים והרחוקים כזב ומצורע.

פרשת שמיני מסיימת במגמה הכללית והקדושה – "להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל". פרשת תזריע מסיימת ב"זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים וא השתי או הערב או כל כלי עור לטהרו או לטמאו". ובפרשת מצורע מצינו בסיכום פרשות הנגעים – "זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק, ולצרעת הבגד ולבית. ולשאת ולספחת ולבהרת. להורות ביום הטמא וביום הטהור זאת תורת הצרעת".

ההבדלה בין טמא לטהור הן במיני בעלי חיים, הן במראה הנגעים והן בימים של זבים ומצורעים, של נדות ויולדות, דורשת הוראה – יורה דעה – והוראה זו היא המקור האטימולוגי של תורה. על כן חוזרת ה"תורה" ונשנית בפרשות אלה פעמים רבות (שמונה במספר), |לאחר שכבר הופיעה בפרשת צו בהוראת הקרבנות|. בתורת הבהמה והעוף, תורת היולדת, תורת המצורע, תורת הצרעת ותורת הזב, שכולם הוראה הם דורשים, בברכת חכמה (ברכות ל"ג.), והחכמה שבהבדלה חוזרת ומקשרת אותה עם תורה בעומק משמעותה הפנימית שהיא גילוי החכמה האלקית בעולם. אפשר על כן לראות מעין כותרת לכל ההמשך בפרשה הנאמרת לאהרן ביחוד הדבור אתו, בעקבות ומתוך מות שני בניו – "יין ושכר אל תשת... בבואכם אל אהל מועד", לשמירת צלילות הדעה לחכמה, להבדלה ולהוראה – "ולהבדין בין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור, ולהורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה" (ויקרא י' ח'-י"א).

פרשה זו מופיעה בפרשת שמיני סמוך לראשית תורת הבהמה והעוף, ויש בה משום ראשית לכל תורת ההבדלה בין טמא ובין טהור המתפרטת והולכת עד לסיום פרשת מצורע.

לעומת אלה התורות, הולכות ומופיעות בפרשות הבאות משמרות החוקות ומעשי המשפטים. התורה פותחת בפרשת הכפרה המיוחדת לטהרתם של ישראל ביום הכפורים (כפרה וסליחה כללית בניגוד ל"וכפר עליו", ונסלח לו" שבפרשת ויקרא) לחוקת עולם בהדגשה כפולה של "והיתה לכם לחוקת עולם". כמו כן גם מסתיימת מערכת זו של אחרי-מות קדושים אמור בסדר המועדים כולם לחוקת עולם לדורותיכם – פסח ושבועות, עומר ובכורים לחוקת עולם ראשונה, ראש השנה ויום הכפורים לחוקת עולם שניה, וסוכת ושמיני עצרת לחוקת עולם שלישית. לאחר הסיום באה עוד חתימה החוזרת וקושרת את הכל למעשה המשכן, בחוקת עולם של שמן למאור על המנורה הטהורה ובחוק-עולם של לחם הפנים על השולחן הטהור לפני ה', כאשר פרשת לחם הפנים מתחדשת כאן לראשונה בחיתום זה, ובכך מסיימת גם את מערכת המשכן וכליו, בקשר עם קדושת הזמנים המופיעה בפרשת אמור. "ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד מאת בני ישראל ברית עולם" לעומת "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם", בחיתום הקשר שבין השבת למשכן.

כאן נשלמה גם ההבדלה בין קודש ובין חול באותה ה"כותרת שבפרשת שתויי יים, יחד עם ההבדלה בין ישראל לעמים בסוף פרשת קדושים. בתווך, בין חוקות עולם אלה הקשורות ברובן לקדושת הזמנים והופעתם בישראל, מופיעים ומתפרטים חוקים ומשפטים (עוד שמונה פעמים חוקה וחוקות), במערכת השמירה והקדושה אשר במרכזה מופיעה השמירה הגדולה בחוקות העריות, וקדושתם של ישראל בפרישה מהם. אזהרת העריות בפרשת אחרי-מות ולעומת זה עונשת התורה בסוף פרשת קדושים, כאשר בתווך שוב בבחינת כלל פרט וכלל, פרטי חוקים ומשפטים ושמירתם למגמת קדושתם של ישראל מן המקור האלקי – "כי קדוש אני ה' מקדשכם". קודמת למערכת העריות ושמירתם, הזהירות והשמירה משחוטי חוץ, דם, נבלות וטרפות באזרח ובגר, ואחריה שמירת קדושת הכהנים וקדשי בני ישראל מכל חילול ומום. מערכת השמירה והקדושה (אחד עשר ציוויי שמירה ושלשה עשר ציווי קדושה) אשר בתוך מערכת החוקה הרחבה ממנה, מסתיימת אם כן בשמירת התמימות של כהנים וקרבנות מקודשים כאחד.

* * *

שמירת התמימות והקדושה מובלטת בימים אלה של ספירת תמימות לקראת התגלות הקדושה האלקית בעולם בבכורי קציר חיטים – במתן תורה.