זריזין מקדימין לבדיקת חמץ / הרב גדעון פרל
מי שאינו בביתו בתחילת ליל י"ד בניסן שאז זמן בדיקת החמץ, ועתיד לשוב לביתו במשך הלילה בשעה יותר מאוחרת – כיצד יקיים דין בדיקת חמץ? לפניו שתי אפשרויות: האחת – למנות שליח מהימן שיבדוק בתחילת הלילה שזה הוא תחילת זמן המצווה. השניה – לבדוק בעצמו לכשישוב לביתו בשעה המאוחרת.
מחד גיסא יש מעלה לאפשרות הראשונה בקיימו את המצווה בזמנה, וחשוב מן הזריזין המקדימין. אולם מאידך גיסא יש מעלה לבדוק בעצמו בשעה מאוחרת שהרי מצווה בו יותר מבשלוחו.
אם-כן יש להסתפק מה עדיף – זריזין מקדימין או קיום המצווה בו יותר מבשלוחו?
וכבר הפמ"ג עורר ספק זה, ב"אשר אברהם" סי' תרכ"ה, וכתב "וד"ע כעת".
המגן אברהם בהלכות פסח (ס' תל"א ס"ק ה") כותב בזו הלשון: "וכאן נראה לי דזמן בדיקה הוא קודם צאת הכוכבים, כמ"ש רסי', ואז יבדוק ואח"כ יתפלל אחר צאת הכוכבים ואם לא בדק עד צאת הכוכבים יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל כמ"ש בסי' ת"ע."
וכן כתב בסי' ת"ע גבי תענית בכורות, בערב פסח שחל בליל שבת, דהביא המחבר שיטת "יש אומרים" הסוברת שמקדימים להתענות ביום ה'. ולפי זה בצאת הכוכבים דעדיין מתענים וכבר חייבים בבדיקת חמץ, אלא שאסור לאכול לפני בדיקת חמץ. וכתב שם המג"א: "ואם קשה להם התענית יכולין לטעום קודם שיבדקו או יצוו לאחר לבדוק".
משמע להדיא מדברי המג"א שזריזין מקדימין עדיף יותר ממצוה בו יותר מבשלוחו, שהרי בין לגבי תפילת ערבית ובין לגבי תענית הבכורות – יכול להתפלל ולטעום ואח"כ יבדוק ויקיים המצווה "בו יותר מבשלוחו". בע"כ מוכח דהמג"א ס"ל דזריזין מקדימין עדיף ממצווה בו יותר מבשלוחו.
וכן מוכח מדברי המג"א (בסי' תל"ב ס"ק ה'), גבי הרוצה לבדוק כמה בתים, דיכול להעמיד את בני ביתו אצלו בשעת הברכה, ויתפזרו לבדוק איש במקומו. וכתב המג"א: "ועכ"ם גם הוא יבדוק המצווה בו יותר מבשלוחו כדאיתא רפ"ב דקידושין, ועמ"ש סי' תל"א וסי' ת"ע. ובגמ' משמע דיש מקומות שנהגו לשכור מי שיבדוק". לכארה נראה שהמג"א עצמו הסתפק בשאלה זו, והכריע דזריזין מקדימין, אלא שבמקום שיכול לקיים גם ההדור של מצווה בו יותר מבשלוחו – יקיים קצת, ויבדוק בית אחד גם הוא.
ברם, נראה שהמג"א לא הסתפק בזה ופשיטא ליה דזריזין מקדימין אלא שרצה להוסיף חדוש בדין זה, דה"א דאם אינו מקיים את כל המצוה בעצמו אלא רק בחלקה לא שייך לומר על זה מצוה בו יותר מבשלוחו ולכן לא יפסיד אם לא יבדוק בעצמו כלל, קמ"ל דגם אם מקיים קצת מהמצוה בעצמו שפיר מקיים מצוה בו יותר מבשלוחו. ועיין בפמ"ג באשל – אברהם, שהוכיח כן מג"מ פסחים ד"ד: וכתב "ש"מ כל שבדק קצת תו אין מצוה בו יותר מבשלוחו".
אולם מצאתי בשערי תשובה סי' תרנ"א ס"ק י"ז שכתב בשם השבו"י ח"א ס"י ל"ד במי שהביאו לו אתרוג כשר עפ"י הדין בשעת ההלל שאז הוא זמן נטילתו בנענועים, והוא רוצה להמתין שעה או שתיים שיביאו לו אתרוג מהודר ויותר נאה. ולכאורה היה נראה לו שלא ימתין ויצא באתרוג זה דזריזין מקדימין.
אולם בהמשך הדברים כתב שם "ולענין מילה נהגו עתה דזריזין להקדים מצפרא ומ"מ אם כוונתו לעשות מצוה מן המובחר מותר לשהות אפי' זמן מרובה כל שודאי לו שיבוא לידי מצוה מן המובחר דזה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר, ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה וכו'.
ולכן אם יודע בודאי שיביאו לו אתרוג מהודר יותר יש להמתין על מצוה מן המובחר "ע"ש. ומוסיף שם בשערי תשובה "והעתקתי בקצרה להתלמד מזה במקום אחר".
והביאו שפסק כן בשו"ת ח"צ (חכם צבי) לענין חבוש בבית האסורים והבטיחוהו שיצא פעם אחת בשנה וכו' דמסיים בה במצוה אחת שאפשר לעשותה היות שלא מן המובחר ולמחר מן המובחר טוב להמתין למחר ואין בזה משום מעבירין על המצות ע"ש. וכן פסק ביד אליהו סי' מ"ב וכן פסק הרדב"ז.
נמצא לפי"ז דודאי הדור מצוה עדיף מזריזין מקדימין.
ומעשה יש לדון אי מצוה בו יותר מבשלוחו הויא כהדור מצוה. והנה מצינו בחיי אדם כלל ס"ח ס"ז הביא שהמבי"ט הסתפק בדבר לגבי מצות כתיבת ספר תורה שמצוה בו אלא שכתב ידו אינו נאה כמו של סופר, "דשמא הדור מצוה של כתב נאה עדיף, וישכור הסופר שיכתוב בשליחותו. ונשאר בספיקו.
והנה ישנה סברה לומר שמצוה בו יותר מבשלוחו היא בגדר של הדור המצוה, דכשעושה אותה בגופו מראה חיבתו וחשקו לקיימה – והרי זה הדור באיכות המצוה. דכמו שמצינוהדור בכמותה, בינויה, וכו' יש גם הדור באיכותה והוא שיעשנה בגופו.
והוא הדין לגבי זריזין מקדימין כשעושה מצוה בתחילת זמנה הרי ניכרת חיבתו ואהבתו לקיימה. אבל כשאינו עושה אותה בעצמו אלא שלוחו אין היכר לחיבתו כמו שעושה בגופו. ולכן יש מקום לומר שמצוה בו יותר מבשלוחו עדיפה מזריזין מקדימין. וכעין זה הביא בשד"ח מערכת המ"ם סי' נח.
אולם מאידך יש שפסקו שזריזין מקדימין הוה דאורייתא שו"ת רד"ק ועוד, וא"כ עדיין יש לחוש לכלל זה בכל מקום.
לפיכך נראה שבנדון דידן העצה הטובה ביותר היא ששלוחו של אדם, ואף אשתו כשרה לכך, יבדוק בתחילת הזמן לקיים זריזין מקדימין. אלא שלא יבדקו בכל המקומות ויותירו לבעה"ב מקום מסוים שאף הוא בעצמו יוכל לבדוק בו – ויקיים בזה מצוה בו יותר מבשלוחו שהרי כך פסקו המג"א והפמ"ג דלעיל. ובזה יצא ידי כלם אלא שעליו להבהיר לשליח שאכן יבדוק מיד-עם צאת הכוכבים ולא יותר מאוחר דאז יפסיד את עיקר הענין של זריזין מקדימין.