משכן ושכינה ושמחת פורים / יואל בן נון[1]

פרשת כי-תשא מבליטה ומדגישה את קישורם של כל ישראל בהשראת השכינה בארץ - במשכן. לעומת פרשיות תרומה ותצווה שמבליטות יותר את המדרגות שבקדושה: מחצר לקודש ולקודש הקדשים - מדרגות במשכן; מארון לשולחן, למנורה ולמזבח - מדרגות בכלים; מישראלים לכוהנים ולכוהן גדול - מדרגות באנשים, בפרשת כי-תשא מוצאים אנו את האחדות היסודית, הבסיסית, בין כל המדרגות, המלכדת אותם לשלמות אחת. משל למערכת מדרגות בבניין, שיש בה תשתית יצוקה בשיפוע אחיד, עליו יצוקות המדרגות, בולטות ומחוטבות.

אנו מוצאים יסוד זה בכל אותן הפרשיות של פרטי המשכן שמופיעות בפרשתנו לאחר סיכום עניין המשכן, כליו ועובדיו, במזבח הקטורת החותם את פרשת תצווה ומאחד אותה עם פרשת תרומה למקשה אחת, שנאמרה בדבור אחד. [לעומת זה לכל אחת מאלו הפרשיות פתיחה מיוחדת במאמר או בדיבור, ארבע פעמים בלשון: "וידבר ה' אל משה", שהיא מיוחדת למדרגת נבואתו של משה רבנו (מלבי"ם, ריש וארא, ובויקרא א', ג'), ומופיעה במעשה המשכן עוד פעמיים בלבד, בציווי עשייתו ובציווי הקמתו, ובכל ספר שמות י"ב פעמים מכוונות. כל זה מורה על המיוחד שבפרשיות אלה].

יסוד הקשר בין המדרגות השונות בעולם, באדם ובישראל, מתגלה לנו בקטורת הכוללת סממנים ממדרגות שונות שבעולם, מן הצרי החשוב ועד החלבנה שריחה רע, ומתמתקת היא רק בקישורה עם יתר הסממנים. בזה נרמז הקשר שבין המדרגות בישראל, כמאמר האר"י ז"ל: "צבו"ר - ראשי-תיבות: צדיקים, בינונים ורשעים", כשכוח הציבוריות המקשר בין כל המדרגות ומאחד אותם, מביא להשלמת החסרונות שישנם בכל מדרגה נפרדת מצד עצמה באופן טבעי ("אורות התחייה", פרקים י"ח, כ', מ"ג, מ"ה).

כל זה ביטאו חז"ל באמרם: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת" (כריתות דף ו', ע"ב), וכבר למדנו מהם על "האומר (בתפילתו) יברכוך טובים, הרי זו מדרכי המינות", שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום (מגילה כ"ה, ע"א, עיין רש"י ותוס' שם). כמו כן הם דברי ריש לקיש: "אין אור של גיהנום שולטת בפושעי ישראל, קל וחומר ממזבח הזהב" (חגיגה כ"ז, ע"א).

אם הקטורת מבטאת את קישור המדרגות בעולם וכנגדו בישראל, הרי קישור המדרגות באדם המוסרי מופיע בכיור וכנו שנעשו מ"מראות הצובאות אשר צבאו פתח אוהל מועד" (שמות ל"ח, ח'. ועיין רש"י ורמב"ן שם). מראות הנחושת של הנשים, שמאס בהם משה מפני שעשויים ליצר הרע, ואמר לו הקב"ה: "קבלן, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהן העמידו הנשים צבאות רבות במצרים", ללמדנו כי "גם ממנו נקח לעבוד את ה'", והקדושה צריכה להתפשט על כל הכוחות והנטיות שבאדם המוסרי למדרגותיהן, ולקשור את כולם.

גם כל המדרגות שבישראל נקשרות בקדושה, בשמן המשחה שמחבר את קדושת המשכן ואת מלכות ישראל, ובאנשי חכמה המלאים רוח א-להים, היודעים סודות הבריאה (ברכות נ"ה, ע"א). מבצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה - הבכיר שבשבטים ובדגלים, אל אהליאב בן אחיסמך למטה דן - הפחות שבשבטים והמאסף לכל המחנות. "אמר ר' חנינא בן פזי: 'אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן... לפי שהגדול והקטן שוים לפני המקום'" (שמות רבה, סוף פרשה מ'). בכל המדרגות שבישראל, רוח אלהים פנימי חודר וקושר את כל ישראל בנפשותיהם, שתמורתם נעשית בסיס אבנים למשכן כולו. גולת הכותרת של מהלך זה לשייכותם של כל ישראל במשכן ה', באה במצות השבת שבעשיית המשכן, המכוונת לפרטי אבות ותולדות של מלאכות שבת המחיים בנו מידי שבת בשבתו את קדושת המשכן.

כל הבסיס הזה להשראת השכינה, בנשיאת ראש בני ישראל לפקודיהם ובכופר נפשותיהם, נעשה מוטל בספק עם שבירת הכלים בחטא העגל, עם הסרת העדי מישראל מגופם ומנשמותיהם, בגזירה הנוראה של "כי לא אעלה בקרבך". אמנם אבלם של ישראל, מסירות נפשו של משה בתפילתו - "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה", אשר לצורך זה דווקא נזקק להבין ולהשיג בדרכי ה' בעולמו, החזירו לישראל את השראת שכינה בחידוש הברית בלוחות שניים, ובתמצית חוקים ומשפטים כאשר בראשונה. אולם, את פרעון החטא קיבלנו עלינו לדורות מעט מעט, בצער ובייסורים, בעבור השראת השכינה בתוכנו במשכן ובמקדש לדורות עולם, "הנה אנכי כורת ברית, נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים, וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך". בזה נקשרים שני חצאי הפרשה למסכת אחת, שעיקרה בהיות כל ישראל כלי להשראת השכינה, בסיס אדנים למשכן, מרכבה לשכינה, והיה משכן אחד.

בתשתית זו עסוקים אנו בחודש זה, מפרשת שקלים לד' פרשיות ולפורים, בו ניצלו כל ישראל מגזירת השמדת גופם בכל מדינות מלכות אחשורוש, אשר כללו אז כמעט את כל עם ישראל. שוב הועמד בספק קיומו של הכלי, של הבסיס למשכן ולשכינה, והפעם מבחוץ, ע"י נצר עמלקי העורר מתמיד על הקדושה כולה, וחותר תחת יסודותיה.

על כן גם בפורים, בהצלת גופם של כל היהודים, חזרו וקבלוה (לתורה) בימי אחשורוש (שבת פח) מצד גופם בשלמות רצונם. שתי הקבלות המאירות בתוך הספקות והסיבוכים, זו שבפרשת כי-תשא מתוך הסיבוך הפנימי, וזו שבפורים מתוך הסיבוך החיצוני, מתקשרות ומתאחדות בתוקף סדר הזמנים שלנו, בשבוע אחד (בשנים פשוטות) של גילוי השמחה בעומקה ובריבויה, שמחה אשר תמחה מהרה את אבלם של ישראל על חטא העגל, ותחזיר לנו את העדי הקדוש בשלמותו.



[1] פורסם בדף קשר 173.