תהרוס קמיך / הרב יהודה שביב

"וברב גאונך תהרס קמיך"

קמיך?

"היתפאר הגרזן על החוצב בו? האם יתגדל המשור על מניפו?" (ישעיה י, ט"ו).

אכן בנגלה, מלחמה ככל המלחמות. עם מנסה לשעבד עם אחר. החישובים הם חישובים של מדיניות של כלכלה, אפשר גם של תרבות ודת. רק כשמתנשאים בשירת גאולים, וגבהי שחקים נחשפים ורואים במפולש - "זה א-לי". או אז מתגלים גם עמקי מצולה, ותהומות של רשע, ואז רואים את העלום, את הדחפים הנסתרים העומדים מאחורי התקוממות זו. ואותה יד השלוחה כלפי מעלה ואומרת: "זה א-לי ואנוהו", היא גם המופנית מטה ומצביעה - "קמיך".

אמת זו כתובה בתורה, שנויה בנביאים, משולשת בכתובים ומתבארת בלשון חכמים ז"ל.

בתורה:

"וידבר ה' אלא משה לאמר: נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים. וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא, ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין". (במדבר לא, א-ד)

בנביאים:

"כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגבורים". (שופטים ה', כג)

בכתובים:

"כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש. על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך. אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרתו...". (תהילים פג, ג-ז)

ובדברי חז"ל:

"מי הם שקמו כנגדך, הם שקמו כנגד בניך. תהרוס קמינו אין כתיב כאן אלא קמיך. מגיד הכתוב שכל מי שהוא קם כנגד ישראל כאילו קם כנגד מי שאמר והיה העולם... וכן הוא אומר: "אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד". (תהלים עד,כג).

וכתיב: "הלא משנאיך ה' אשנא..." מפני מה תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי' (1).

וכן הוא אומר: 'כל הנוגע בכם נוגע בבת עינו' (זכריה ב, יב)....

וכל מי שהוא עוזר את ישראל כאילו עוזר למי שאמר והי שאמר והיה העולם שנאמר, 'אורו מרוז אמר מלאך ה'. אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' בגבורים. (שופטים ה, כג)... ומי הם שקמו כנגדך, מי שקמו כנגד ידידיך. (מכילתא מסכתא דשירה פרשה ו'.)

בלשון אחרת:

"בעולם הזה, כל מי שעושה מלחמה עמכם, כאילו עמו הוא עושה". (פסיקתא דרב כהנא, פסקא כט.)

כחות של תהו, של רשע רוצים להכות שרשים בעולם, להשליט משטר של עריצות, שחיתות וניוול מוסרי. כחות אלו מוצאים להם משכן בשרשיהן של כתות ואומות, של אידאולוגיות ודתות שונות[1]. (יש אשר אותם כחות חבויים כה עמוק עד שבאמת אף הלוחמים עצמם אינם חשים בהכרתם שלוחמים הם בשירותם של כחות שאול ורשע אלו). ומתוכן פורצים הם כדי לכבוש. הם הם הכחות הקמים כנגדו כביכול, אין והוא יכולים לדור בכפיפה אחת. הם בעצמותם מהוים כאילו ניגוד לממשלתו ית' בעולם, להשגחתו ולהנהגתו - הנהגה של דין חסד ורחמים. אך מתוך שאינם יכולים לערוך חזית אלו מולו, הרי הם נערכים כנגד מיצגיו של הקב"ה בעולם - כנגד העם אשר יצר לו, העם שיעודו להגשים את האידיאות האלקיות בעולם. (משל לבני אדם המתקוממים כנגד מלכות מסוימת אך מתוך שאין להם מגע עמם הולכים הם להפגין נגד השגרירות, נגד הכחות המייצגים).

ככל שחולפים הימים והעולם צועד לקראת גאולתו כן חשים כחות אלו שהקרקע הולכת ונשמטת תחת רגליהם, ועוד מעט ויאבדו כל אחיזה. על כן אוזרים הם באותה שעה את כל אונם כדי להכריע את המערכה. והמלחמה הופכת להיות גלויה וחריפה ביותר. ואז עולה בעולם קול רגשת גויים והמון לאומים.

"למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק. יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו" (תהלים ב'.)

יש באמת זו כדי לשמש מבטח עוז. אם אמנם ההתיצבות היא כנגד ה' כי אז ברורות תוצאות המערכה,

"יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו... תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם".

אלא שאין העינים נשואות כל כך לנצחון במערכה זאת. עדיין ניתן לותר על המלחמה, עדין פתוחים שערי-תשובה בפני אותן אומות, בידם לעזוב מריים ולהתקרב.

אל מול תרועות מלחמה שלהם, עונה בקולו הבטוח השליו של משיח ה' הקורא לחזרה ולתשובה.

"ועתה מלכים השכילו, הוסרו שופטי ארץ עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה נשקו בר פן יאנף. ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו. אשרי כל חוסי בו" (שם.)



[1] תהלים קלט, כא-כב. מתוך זה נובע פשט חדש ועמוק בכתוב. לא שעתה הפכתי אני להיות אויב שלהם כיון שהם שונאיך. אלא הם שהיו לי לאויבים גילו עצמם בזאת כמשנאיך, ועל כן שנאתים. לא בשל שנאתם אותי, אלא בשל המסתתר מאחורי שנאתם אותי, שנאתם אותך.