"החדש הזה לכם..." / הרב אפרים שחור
א.
ספר החנוך, מצוה ד:
"לקדש חדשים ולעבר שנים בבית דין גדול בחכמה, סמוך, בארץ. ולקבוע מועדי השנה ע"פ אותו קידוש, שנאמר: 'החדש הזה לכס ראש חדשים', כלומר: כשתיראו חידושה של לבנה, תקבעו לכם ראש חדש, או אפילו לא תראה מכיוון שהיא ראויה להראות ע"פ החשבון המקובל".
מיוחדת מצוה זו, שכל סדרי השנה, חדשים ומועדים תלויים בה. שבת בראשית - קבועה ועומדת, שכל איש ימנה ששה ימים וישבות בשביעי. המועדות, לעמתה - נקבעים ע"פ בית דין. ע"פ הראיה וע"פ החשבון מקדשים את החדשים, וקביעה זו של בשר ודם, היא הקוראת למועדי ה' במועדם. יכולתו של בית דין, ע"י עבור חדשים לאחר את החגים בימים, וע"י עבור שנים לדחות את הפסח בחדש.
"אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם...' ('בקריאת בית דין תלאו הכתוב' - רש"י) - בין בזמנן, בין שלא בזמנן" (ר"ה כ"ה.). "אתם אתם אתם, ג' פעמים ('שלשה זימנין כתיב אשר תקראו אותם... וקרי ביה אשר תקראו אתם, - רש"י) - אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין, אתם אפילו מוטעין" (שם).
המועדות וסדרי החיים כולם תלויים בקידוש זה של בית-דין, בין אם עשו אותו בזמנו, בין אם טעו או הזידו. זהו הכח הגדול שניתן לבית-דין גדול של ישראל. הקדומה ניטעה בישראל, ועמה הכח לקדש את הזמנים, מועדי ה'. "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך" (דהי"א כ"ט, י"ד).
במועדות אנו אומרים - "מקדש ישראל והזמנים", ביום טוב שחל בשבת - "מקדש השבת, ישראל והזמנים" (ביצה י"ז.), "'שבת מקדשא וקיימא' - מששת ימי בראשית, ואינה תלויה בקביעות דראש חדש" (רש"י שם), "זמנים - צריך להקדים קדושת ישראל לקדושתן, שע"י קדושת ישראל נתקדשו הם, ואילו לא נתקדשו ישראל, לא היו קובעים חודשים וקוראין מועדים בבית-דין"(רש"י שם)
ב.
לדעת הרמב"ם, קדוש חדשים ועבור שנים מצוה אחת היא. ולדעת הרמב"ן בספר המצוות, שתי מצוות נפרדות הן. ענין קידוש החדשים נלמד מן הפסוק: "החדש הזה לכם ראש חדשים", ועיבור השנים מן הפסוק: "ושמרת את החוקה הזאת למועדה", וכן: "שמור את חודש האביב".
ענין מיוחד בקביעת השנה ע"פ חידוש הלבנה, שהרי אפשר היה לקבוע את השנה ע"פ החמה. שנת החמה היא בת שלוש מאות ששים וחמשה יום(בערך), זמנה קבוע, החלוקה לחדשים בה היא שרירותית, והפסח היה חל תמיד במועדו. בשנת הלבנה, לעמת זאת, שלש מאות חמישים וארבע יום (בערך), והחלוקה לחדשים היא ע"פ חידוש הלבנה. קביעה זו מצריכה מדי כמה שנים לעבר את השנה (שבע פעמים בתשע עשרה שנים). אנו נוהגים ע"פ שנת הלבנה. חשבון זה אמנם מסובך יותר, אך גם מדויק יותר, והוא נותן לבית - הדין את הכח לקדש חדשים ע"פ הראיה, ולעבר שנים כדי שהפסח יהיה במועדו.
גילוי אורו של הירח מיוחד הוא. מתמלא הוא והולך מקו קטן של אורה בתחילת החדש עד לאורה מלאה באמצעיתו. סמל להתחדשות ולעליה. אין כאן דבר קבוע ועומד, אלא גילוי העולה ומתחדש. זהו הביטוי ליעודם של ישראל - לבסוף לשאוף לרצות ולעלות, לגלות ולחדש בעולם את השלימות המכילה את כל הטוב, היופי, האושר והנועם. על כן בראשי חדשים אנו אומרים את מזמור ק"ד בתהילים - "ברכי נפשי". שירת הבריאה המתחדשת: "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" (שם).
לבית-דין ניתן הכח לעבר את השנים לקראת הפסח, שיהיה במועדו. האביב - ימי הפריחה והריענון המחודש של הבריאה כולה. "לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר, יתרועעו אף ישירו" (תהילים ס"ה, י"ד).
בשני ענינים אלו, קדוש חדשים ע"פ הלבנה המתחדשת ועבור שנים בזמן האביב, מגלה בית-דין את כח הקדושה שניתן לו. וכח זה - יכולתו של האדם לפעול ולקדש - הוא המחיה את הארץ. והדרים עליה. "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו ל"ב, כ"ה).
ג.
מלכות ישראל נמשלה ללבנה. הגמרא במסכת ראש השנה (דף כה.) מספרת ששלח רבי את ר' חייא לקדש את החודש (במקומו של רבי נגזרה גזירה שלא לקדש את החדש - רש"י בשם מוריו), ובקשו: "שלח לי סימנא - דוד מלך ישראל חי וקיים". סימן לקידוש החודש יהיה המאמר הזה. ומפרש רש"י: "דוד מלך ישראל נמשל כלבנה, שנאמר בו: "וכסאו כשמש נגדי, כירח יכון עולם' (תהילים פ"ט, ל"ז-ל"ח)".
על הפסוק: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דוד אביו" (דהי"א כ"ט, ר"ג), פירש רש"י: "כסאו היה מלא כמו הלבנה בט"ו בחודש; כי מאברהם עד שלמה ט"ו דורות - אברהם, יצחק, יעקב, יהודה, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמה, בועז, עובד, ישי, דוד, שלמה. וזהו שכתוב: 'כסאו כשמש נגדי' - שאינו נחסר לעולם, ואם אתה רוצה לדמותו לירח - יהיה כירח שיכון לעתיד לבא. ומשלמה ואילך נתמעטו המלכים מגדולתם כלבנה המחסרת והולך עד צדקיהו. ועיני צדקיהו עוור".
מלכות בית-דוד נמשלה לירח. בירח שני שלבים - הגלוי והכסוי. מלכות בית דוד גדלה והלכה, אבל יש בה צדדי כסוי והסתר. בתחילה היו "שני מאורות הגדולים", ואחר כך נפגם הירח, והוא מתגלה אלינו בעליות ובחסורים. ובשעת קידוש לבנה אנו מתפללים: "למלאות פגימת הלבנה, ולא יהיה בה שום מיעוט" - שתיכון מלכות בית דוד על כסא ה', ולא יהיה בה מיעוט, ועל כן מזכירים אנו באותה שעה: "דוד מלך ישראל חי וקיים".
מלכות דוד התגלתה בסעודת ראש חדש שעשה שאול (שמואל א', כ', ל"א) - "כי כל הימים אשר בן ישי חי... לא תיכון אתה ומלכותך". רמז לתחילת מלכות דוד.
ומלכותו של דוד תשוב ותתחדש עלינו מהרה. "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו. ברוך... מחדש חדשים" - ממלכותו תתגלה עלינו מהרה, "ולעולמי עד תמלוך בכבוד." (עיין אבני שהם, פרשת ויחי - פירוש מאמר זה).