מותר שמן חנוכה שנתערב / הרב גדעון פרל
בשלחן-ערוך בהלכות חנוכה (או"ח,סי' תרע"ז ס"ד) נפסק: "הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשעור הדלקה עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצותו. ואם נתערב בשמן אחר ואין שישים לבטלו - יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו".
מקור הדין מובא בטור (שם) בשם המהר"ם מרוטנברג, הבית-יוסף מבאר דין זה - דכיוון שהשמן הוקצה למצוותו, אסור להשתמש לאורו הנמצא נהבה מהשמן כשהוא עדיין בעין.
האחרונים מקשים על פסק המחבר כאן, מדבריו בהלכות תערובות (יו"ד, סי' צ"ט ס"ו). שם כתב שבאסורי דרבנן הקלו חכמים שאם נתערב האסור בהיתר מעצמו - מותר להוסיף עליו ולבטלו לכתחילה. פסק זה הוא עפ"י דברי הרשב"א, בנגוד לשיטת הרא"ש שאף באסורי דרבנן אסור להוסיף עליהם ולבטלם , והרמ"א פסק כשיטת הרא"ש.
מכל מקום קשיא - שמן חנוכה מוקצה למצווה רק מדרבנן ובהתאם לפסק המחבר בהל' תערובות היה צריך להתיר ולהוסיף ולבטל שמן חנוכה שנתערב - ומדוע כתב דיש מי שאומר שאסור לבטל? עי"ש בש"ק, ס"ק י"ח.
על מנת ליישב סתירה זו יש לברר את גדר אסורי דרבנן.
נתיבות המשפט (סי' רל"ד ס"ג) מבאר גדר זה בהשוואה לגדר אסורי דאורייתא, וזו לשונו: באסורי תורה אפי' אוכלן בשוגג צריך כפרה ותשובה להגין על היסורין. מכל מקום באסור דרבנן אין צריך שום כפרה, וכאילו לא עבר דמי... ודאי דאינו נענש כלל על השוגג באסור דרבנן, והרי הוא כאילו אכל כשורה, ונהנה כמו מן הכשירה... מה שאין כן באמור דאורייתא שמקבל עונש על השוגג..."
כלומר, אסורי דאורייתא הם אסורי חפצא, ואף אם שגג - אכל אסור, ונענש על כך. אסורי דרבנן, לעומת זאת, הם אסורי גברא. אבל בגוף המאכל או החפץ אין שום תלות אסור והוא היתר גמור מצד עצמו. כשאדם עובר על אסור דרבנן - עובר הוא על "לא תסור" ותו לא. אסור זה שייך לעבור רק במזיד, מתוך ידיעה שאינו רוצה לשמוע לדברי חכמים, אולם בשוגג, שאינו מתכווין לעבור על דבריהם - לא שייך להענישו כלל.
על פי דברי הנתיבות מובנת סברת הרשב"א המתיר לבטל אסור דרבנן שנתערב עצמו. כיוון שאין גוף החפץ אסור, אם כבר נתבטל ברב מעצמו ואבד מחשיבותו - התירו להוסיף ולבטלו. אמנם כל עוד הוא ניכר בפני עצמו - אסרו לבטלו לכתחילה שלא תתבטל גזירתם לאוסרו.
והנה, גבי אסור הנאה מנר חנוכה, נחלקו הראשונים בטעם הדבר (שבת כ"א). רש"י מבאר - שיהא ניכר שהנר נועד לפרסום הנס, הר"ן כתב - שתקנו נר חנוכה בדומה למנורה במקדש, ועל כן כשם שאין משתמשים בה כלל - כן גם בנר חנוכה (מחלוקתם מובאת במ"ב סי' תרי"ג ס"ק ח').
נפקא מינה בין הפרושים - לפי רש"י, אין חלות אסור בגוף השמן, יש רק אסור גברא, לפי הר"ן, כשם שהמנורה שבמקדש גופה קדוש ושמנה קדוש בעצמותו, דהוו חפצי שמים, כן גם בנר חנוכה תקנו חכמים דגוף השמן קדוש והוי כאסור חפצא.
ובזה נלע"ד שתתיישב סתירת פסקי המחבר הנ"ל. בכל אסורי דרבנן שהם אסורי גברא פסק כדברי הרשב"א שאם נתערב האסור מותר להוסיף ולבטלו. אבל גבי נר חנוכה שהייתה תקנה מיוחדת שהשמן קדוש בגופו - אם כן דמיא לאסורי דאורייתא האסורים בגופם, שאסור להוסיף ולבטלם. ועל כן פסק כמהר"ם מרוטבברג, ואין כל סתירה בדבריו.