כשרות כלים[1] / הרב שלמה גורן

א. סיר בשרי ששטפו בתוכו כלי אוכל חלביים כולל שיירי האוכל, והשטיפה נעשית בעזרת חומר ניקוי, אין הסיר נטרף ולא כלי האוכל החלביים, כפי שמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה סימן צה סעיף ד), משום נותן טעם לפגם. והאריכו שם הט"ז והש"ך ושאר הפוסקים בנדון זה, אבל כן ההלכה.

טעם זה כוחו יפה לכל סוגי חומרי הניקוי הפוגמים את טעם המים, וגם כשהמים חמים מאד עד כדי שהיד סולדת בהם.

ב. כשאין מי השטיפה חמים עד כדי שהיד סולדת בהם בלאו הכי אין כל שאלה של הטרפה לא על הסירים ולא על כלי ההגשה. משום שדינם כצוננים שאינם בולעים ולא פולטים.

ג. ברור שלכתחילה יש להזהר שלא לשטוף כלי חלב בסירים של בשר. אבל אין הכלים נטרפים בכך גם אם המים חמים מאד, אם שמו חומר ניקוי ואפילו סבון בלבד, שהרי זה נותן טעם לפגם וכשרים.

ד. אם שוטפים את כלי ההגשה בסיר בשרי במים חמים מאד שהיד סולדת בהם בזמן ששמים את הכלים בסיר, וללא כל חומר ניקוי, אזי תלוי - אם כלי ההגשה והסיר נקיים והם "כלי שני" אף על פי שהם בני יומם, דהיינו שהשתמשו בהם ובסיר באותו יום, מותרים; אבל אם כלי ההגשה אינם נקיים ממאכלי חלב, והסיר הבשרי הוא בן יומו, דהיינו שבישלו בו בשר באותו יום, ושטפו אותם במים חמים מאד שהיד סולדת בהם ללא כל חומר ניקוי, טעונים כלי ההגשה הגעלה לפני השימוש בחלב רותח. והסיר הבשרי, תלוי הדבר - אם יש במים שבתוכו ששים כנגד שיירי האוכל החלבי אינו טעון הגעלה; ואם אינו בן יומו אינו מטריף כלל.

לאור האמור הנך יכול להווכח שגם במקרה הגרוע ביותר קשה להטריף את הכלים בשטיפה בצה"ל, מאחר ששמים תמיד חומר ניקוי בנוסף לכך שהמים אינם חמים עד שהיד סולדת.

ה. אי לזאת אין להוציא, חס וחלילה, לעז על הכשרות של הכלים בשדה. ומכיון שאין שם בישול חלבי, נדירה היא האפשרות להטריף אותם.


[1] מתוך מכתבו של ראש לשכתו לחייל, מיום ט"ז בכסלו התשל"א.