"אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" / אלחנן בן-נון
"הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו" הגדרה זו של עם לישראל נתנת לראשונה בפתיחת יציאית מצרים, ולא מקרה הוא. התגלות כנסת ישראל בעולם כעם מתחלת ביציאת-מצרים, ונגמר שכלולה במעמד הר סיני – במתן תורה. בדרך לידתו של תינוק, גוף קודם לנשמה – כך היא לידתו של עם ישראל בעולם. תחילה נברר העם מתוך עומק החושך והטומאה שבארץ מצרים, ורק אח"כ, אחרי בחירתו כעם סגולה, ניתנת לו ההתגלות הרוחנית של נשמתו – תורת ה'. זהו סדר לידתו והתפתחותו של עם ה' ככל יצירה בעוה"ז, הגוף קודם לרוח, ולא בערך, אלא בסדר.
"אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה". פרעה הוא הראשון המזכיר את המושג "עם", ושכינה מסכמת עמו: "ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים". מסכמת ומוסיפה "וארד להצילו... ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש". וכיון שחיבה יתירה נודעת להם, לא נקראו סתם עם אלא "בני בכרי ישראל".
"אלא תולדות השמים והארץ בהבראם" – אל תקרי בהבראם אלא באברהם. שכל בריאת העולם לא היתה אלא בשביל תולדותיו – "אב המון גויים", אביהם של ישראל, האםד הגדול בענקים, הגדול באבות. "והיה ברכה – בך חותמים". מסדר הכנת כנסת ישראל ע"י אבות ואחים, המכוננים את האומה ותכונות חייה בעומק פנימיות נשמתם, ע"י מעשה אבות סימן לבנים, מגיעים אנו ל"ואלה שמות". וא"ו מוסיף על "אלה" הראשונות שהם תולדות שמים וארץ. כאן נתברר סופית "כי ביצחק יקרא לך זרע" – ולא כל יצחק. נתברר שתולדותיו של אברהם, שעתידים היו להיות עם סגולה, אינם לא בעשו ולא בישמעאל, והרי זו המשכיות יצירתו של עם ישראל מאז בריאת העולם. ברכות הזרע והארץ מצויות גם כאן, כחלק בלתי נפרד מן הברית, כגושפקנא מחזקת של זאת. כנגד "והיה זרעך כעפר הארץ" – "ובנ"י פרו וישרצו וירבו ועצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם". כנגד "ודור רביעי ישובו הנה, כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" – "להעלותו... אל ארץ טובה ורחבה... ארץ הכנעני והפריזי" וכו' שעכשיו כבר שלם עוונה. גם זאת השלמה של "שמות" ל"בראשית".
הגזרה האלוקית המתגלה בבריאת העולם – "בעשרה מאמרות נברא העולם, והלוא במאמר אחד יכול להבראות, אלא שמך גזרה חכמתו ית'", ממשיכה את דרכה על פני ההסטוריה כלה – בדור הפלגה, במבול, ובבשורת השעבוד בברית בין הבתרים: "ידע תדע (ואיני שואלך) כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה". ומנגד לא רק בענש ולא רק ביסורים מתגלה גזרתו אלא גם ב"ודור רביעי ישובו הנה". "אהיה אשר אהיה" – אומר המדרש (שמ"ר פ', ג'). "ביחידים, אבל במרובין בעל כורחם, שלא בטובתם, (אפילו). שהן משוברות שיניהם מולך אני עליהם שנא': "חי אני נאם ה' אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". וכדברי ר' יהושע בסנהדרין (צ"ז ע"ב): "אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב". כך גזרה חכמתו שכן יהיה סדור העולם.
ועוד כזרה חכמתו ית', שיתגלה האור ממעמקי החושך. מתוך טומאת ארץ מצרים, ומתוך טומאת העם עצמו שירדו עד מ"ט שערי טומאה (שמ"ר). מעומק תחתיות ארץ, ממקומות שלכאורה אי אפשר למצוא בהם שום קדושה, משם עולים לפתע נצוצות קדושה ומתלכדים ללהבה, לאש גדולה. "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה". והאור מתגלה בקושי מתוך יסורין הממרקין, שנא': וחמושים יצאו בני ישראל ממצרים - שיצאו רק חמישית, שמתו בעוונם", וכל זה עוד אחרי עינויים ע"י מצרים, מתוך החושך מתגלה האור, ועולה עם ישראל אל מעמד הר סיני. ועצם היציאה טבועה בחותם זה של מתן תורה - "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה".
זוכה הוא כלל ישראל ומשה השקול כנגדו, בהתגלות מיוחדת. התגלות,שלא זכו לה אפילו אבות האומה. "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם". "לכן אמור לבנ"י אני ה' ". אל האבות התגלה ה' מצד מעשיו - א-ל שדי", משדד מערכות הטבע, ואלו לעם ישראל ולמשה - בשמו ה', בשם הוי"ה, מצד שמו ולא מצד פעולותיו. שכן אין ענינו של הכלל כענינו של הפרט. "וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן בחזונו', שכן נשתתפה ובכללה בעם ישראל, כשנתגלה להם "ה' איש מלחמה" על הים. (השם א-ל משותף הוא גם לאלילים ולכוחות הטבע ואף לשרים ולשופטים להבדיל, ולא כן שם הוי"ה).
"ויזכר אלוקים את בריתו". הברית המיוחדת הכרותה לישראל מתגלה כאן בכל עוזה, וגם היא, כחלק מן הגזירה האלוקית המופיעה בבריאת העולם ובסדורו. בגאולת ישראל ממצרים שלבים ומדרגות, עד הגיעם לעם בחירה. למעמד הר סיני ולנחילת הארץ. "לכן אמור לבנ"י...והוצאתי...והצלתי... וגאלתי...ולקחתי", וכל זה מסתכם במטרת יציאת מצרים ב"והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב". כל אחת מד' לשונות גאולה היא שלב בפני עצמה, כשם שגם עשר מכות הן שלבים, וכולם יחד בגזירת אלוקים בסדור מיוחד זה. שהיה יכול הקב"ה להוציא את העם בלילה אחד "הממני יפלא כל דבר", אלא שאמר הקב"ה למשה: "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה"; "ושלחתי את ידי והכיתי במצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו". וכל זה למען רבות מופתי בארץ מצרים". שיאה של הדרגה זו בגאולת מצרים - במכת בכורות. תמורת ההתנכרות ל"בני בכורי ישראל" - "וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה... עד בכור השבי".
גאולת ישראל מביאה את העם אל מעמד הר סיני, גמר שכלול התגלותו של עם ישראל. שבמעמד זה עמדו כל נשמות ישראל שבכל הדורות (כדברי המדרש), שבו קבלנו את התורה וממנו התחיבנו במצוות (ולא לפני כן, אף שהוזכרו כמה מהן). שלש הנקודות הכלולות בברית: העם - ביציאתו ממצרים, התורה - במעמד הר סיני, והארץ - בכניסתם אליה, מהווים דבר אחד בלתי נפרד ונחלק. אין שלמות האחד בלא השני, אין שלמות בהתגלות התורה והמצוות אלא בישיבת עם סגולה בארץ ישראל שלמה - "כל יושביה עליה".
שני דברים נקראו "מורשה" - התורה והארץ, "תורה צווה לנו משה מורשה קהלת יעקב", והארץ - "ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' ". ושתיהן מורשה - לעם ישראל - עם בחירה, "בקש משה שלא תשרה שכינה על אומות העולם ונעתר לו ה' ".
כל אלה יחד יביאו לשלימות עם ישראל בארצו ובתורתו בגאולה האחרונה. בהיותו אור לכל הגויים, ובקדוש שם ה' בעולם ע"י התגלותו השלימה של שמו עלינו "באמור להם עם ה' אלה".
"זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר".