עבדי ה' ולא עבדי יון / הרב יהודה שביב
ב"על הפרק" בעלון הקודם, מעורר אליהו ב' תמיהה, מה מקום להלל בחנוכה. שהרי כדרך שלענין פורים קובעת הגמ' (מגילה יד., ערכין י.) "אכתי עבדי אחשורוש אנן". כן גם בחנוכה, או כלשונו "ומה בחנוכה? וכי בטלה מלכות יון?"
דבריו נסמכים על הנזכר בשפת אמת על חנוכה (שנת תרל"ב) וזה הלשון שם:
"הנס דחנוכה היה באור. והוא למצוא ההארה הגנוזה גם בחושך ובגלות. ובזה י'ל מש' אא'ז מו'זל (היינו זקנו בעל "חידושי הרי"ם) על הגמ' דבפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי אחשורוש וכו'. וגם בנס זה לא היה יציאה וביטול לכל מלכות יון, ולהנ"ל י'ל, ע"י הנס הרגישו שהם עבדי ה' אף שהיו בגלותו וזה עצמוס הנס שהם עבדי ה' בהתגלות אף בתוך החושך. ונשאר גם לדורות הרגשה ממה שלמעלה מן הטבע אף בעוה"ז".
ותמוהים הדברים שהרי במפורש מזכיר הרמב"ם בדברו על ענין החנוכה את החזרת השלטון לישראל.
"וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם. והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים עד החורבן השני." (הלכות חנוכה פ"ג)
ואם אמנם גם לאחר חנוכת המזבח עדין התחוללו קרבות מרים עם הגייסות היוניים והמתיונים הרי שהיה זה הביטוי לנצחון שהפך לסופי. בזמנו של שמעון החשמונאי. ולמעשה רק אז חזרה מלכות לישראל מאז הושבתה עם חורבן בית ראשון. ומסתבר עם שהיה בהלל ובהודאה של חנוכה גם משום הלל על שיבת ציון שזכתה עתה להגיע לשיאה עם המלכות. באמת דברי תורה עשירים במקום אחר, ואולי יש להבין את דברי השפת אמת שצוטטו לעיל בהתאמה למה שאמר כמה שנים אחר מכן.
"ויש להבין דגם בשאר יו"ט וחנוכה שהם זכר ליציאת מצרים ולמפלת מלכות יון אכתי עבדי אדום אנן... אכן באותן הימים שנעשה גאולה ממלכות, מתעורר חירות בנפשות בני ישראל ונקראים עתה עבדי ה' ולא עבדים אחרים" (תר'ס)
כלומר השאלה לא על אותו זמן, אלא על שווב הלכו ישראל לגלות וכאילו פסקה אותה גאולה איך אומרים הם הלל. והתשובה, אור גרולה שהאיר פעם שוב אינו בטל ומתעורר מחדש בכל עת שישוב זמן אותה גולאה.
בדרך אחרת הוסברו הדברים בשנת תרס"ג. "...ואינו מובן דגם עתה עבדי אדום אנן. מוכח מזה דשעבוד ה ד' מלכויות כל אחד ענין בפני עצמו..." כלומר וגלות חדשה אין בה משום ביטול הגאולה הקודמת.
ומאלף שדוקא השפת אמת הוא זה שהוסיף לדברי חז"ל: "ולא עבדי פרעה", גם "ולא עבדי יון", וכדבריו "אמרו חז"ל הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה ולא עבדי יון" (שנת תרמ"ו).