קידוש במארב / הרב יהודה עמיטל
שאלה:
הנמצא במארב בליל שבת ואין לו יין ואין רצונו לאכול, האם הוא מחויב לאכול פת בכדי שיוכל לקדש ולקיים מצות סעודת שבת אף על פי שיצטרך לעשות זאת בחושך תוך כדי המארב או מוטב לדחות את הקדוש והסעודה למחרת?
תשובה:
השולחן ערוך (אורח חיים סימן רעד סעיף ד) כתב:
"סעודה זו ושל השחרית אי אפשר לעשותה בלא פת".
וברמ"א (סימן רצא סעיף א) מובא בשם הרא"ש:
"ומי שלא אכל בליל שבת יאכל ג' סעודות ביום השבת".
על יסוד דברי הרא"ש האלו כתב המגן אברהם (סימן רעד סעיף קטן ב):
"ואם יש קצת אונס יכול לדחות הסעודה עד למחר ובלבד שיקדש היום".
ועיין במשנה-ברורה (סעיף קטן ט) דהעתיק את דברי המגן אברהם, אך השמיט את המילה 'קצת'. ונראה דבעניננו שיצטרך לאכול בחושך גם המגן אברהם יודה שיכול לדחות את הסעודה, שהרי מקור דין זה הוא בפסחים (דף קא ע"ב):
"דאמר אביי, כי הוינא בי מר כי הוה מקדש אמר לן טעמו מידי דילמא אדאזיליתו לאושפיזא מתעקרא לכו שרגא ולא מקדש לכו בבית אכילה ובקדושא דהכא לא נפקיתו דאין קדוש אלא במקום סעודה".
ובתוספות (ד"ה ובקדושא) כתב:
"ומה שלא היה מקפיד על סעודת שבת שלא לאכול בלי נר כדפרש בקונטרס, היינו משום שיוכלו לעשות למחר ג' סעודות".
וברא"ש (שם סימן ה) כתב:
"יש רוצים להביא ראיה מכאן שאין מקדשים אלא לאור הנר ומפרשי מתעקרא לכון שרגא ולא תוכלו לקדש בלא נר. וליתא, דהכי פרושו, ולא תאכלו בלי נר אבל אם היו רוצים לאכול בלא נר היו יכולים לקדש, ועל מה שלא היו אוכלים לא היה מקפיד לפי שיכולים לקיים שלש סעודות למחר".
מוכח מכאן דלאכול בחושך הרי זה בכלל אונס שאפשר לדחות את הסעודה למחר. אלא שלכאורה לא הועלנו בכך ולא כלום, שהרי המגן אברהם הוסיף שם: "ובלבד שיקדש היום כמה שכתבנו סימן רעג סעיף ה", והיינו מה דאיתא שם דאם שתה כוס יין יצא ידי קידוש במקום סעודה. ואם כן, אצלנו שאין לו יין על כרחך יצטרך לאכול פת בגלל חובת קדוש. אך נראה דבנדון דידן גם המגן אברהם יודה שיוכל לדחות גם את הקדוש למחר שהרי כתב הרא"ה בספר ארחות חיים (הלכות קדוש היום סעיף יב), והובאה דעתו בברכי יוסף (סימן ערב אות ט):
"אי כבה הנר מקדש וסועד שהרי חייב בהם דבר תורה ואי אפשר להניחן בדליכא נר, אבל מי שאין לו נר ואין דעתו מיושבת לסעוד בחושך אינו מקדש עד מחר".
על אחת כמה וכמה בחושך במארב ודאי שאין דעתו מיושבת עליו ויוכל לקדש למחר. אולם, בר מן דין דלפי מה שנתבאר בתשובה הקודמת (עלון שבות שנה א' גליון ו') שאם לא קדש בלילה הקדוש בבוקר אינו מגדר תשלומים (עיין ב"ח, ר' עקיבא איגר ובמנחת חינוך מצוה לא סעיף ט) - בענייננו שאין באפשרותו לקדש אלא על פת ולמחרת יוכל לקדש על יין יש לומר דגם המגן אברהם יודה שיוכל לדחות את הקדוש למחר, שהרי אם יש יין בעיר נפסקה ההלכה שלא יקדש על הפת והיינו שחוששים לדעת ר"ת דאין מקדשים על הפת (עיין שולחן ערוך אורח חיים רעב סעיף ט ובמגן אברהם אות ח). ועיין שם במשנה ברורה (סעיף קטן לב) דגם לדעת הרא"ש ויתר הפוסקים דיכול לקדש על פת, עיקר המצוה על היין. (ועיין בשערי תשובה סעיף קטן ז שמביא את דעת המגן אברהם סימן רפט ודעת הברכי-יוסף דאם מצפה שיביאו לו ממתין עד חצות או עד למחר. והמעיין בדבריהם יראה שהם מדברים באין לו לא יין ולא פת, אך ממה שהשערי-תשובה מזכיר דבריהם כאן לענין מקום שאין יין מצוי משמע קצת דסבירא ליה דעסקינן גם במי שיש לו פת ואין לו יין). ואם כן לפי שיטת תרומת הדשן, החכם-צבי והשבות-יעקב, (הובאה דעתו בשערי תשובה סימן תרלט וברכי יוסף שם) שמשהים את המצוה בכדי לקיים אותה מן המובחר, ועיין בשלחן ערוך הרב (סימן צד סעיף ה) דמביא את דברי החכם-צבי להלכה, יש מקום לומר דדוחים את הקידוש למחר אם יש לו קצת אונס לסעוד בערב. אך לכאורה יש לדחות דאף על גב דעיקר מצות קדוש הוא על היין (כלשון המשנה ברורה סימן ערב סעיף קטן לב) אין לו עדיפות על הקדוש בערב שהרי מבואר בגמרא פסחים (דף קו ע"א) דעיקר קדושא בלילה הוא: "דכי קדיש, בתחלת יומא בעי לקדושי". ואם כן אפשר דאדרבה, קדוש בערב אפילו על פת נחשב מצוה מן המובחר לעומת קדוש על היין בבוקר. בכל אופן, לא שייך לומר שנשהה את המצווה למחרת בגלל קדוש על היין.
אולם, יש להוכיח מגמרא שם (דף קה ע"א) דקדוש על היין למחר עדיף:
"איתיביה ...ואם אין לו אלא כוס אחת אומר עליו קדוש היום מפני שקדוש היום קודם לכבוד יום. ואם איתא (שמי שלא קדש בערב שבת מקדש והולך כל היום) לישבקיה עד למחר וליעביד ביה תרתי?..."
ולכאורה מהיכא תיתי שידחה את הקדוש למחר, הלא יכול לקדש על הפת ואת הכוס להשאיר למחר, כמבואר בטור (אורח חיים סימן רצו) לענין קדוש והבדלה:
"מאן דאית ליה חד כסא ולית ליה שעור קדושא ואבדלתא שבק לה לאבדלתא, וקידושא מקדש אריפתא וכו'".
ועיין בחידושי מהרש"א (דף קיג ד"ה דמשייר) דמשמע דפשיטא לו דהיכא דיש לו כוס למחר דוחים את הקדוש. ואין לומר דאחרי שמתרצים שם דחביבה מצוה בשעתה, עדיף לקדש על הפת בערב, דהרי לדעת הפוסקים הנזכרים לעיל דוחים את חביבות המצוה בשעתה בכדי לקיים מן המובחר. ובשלמא התם אין להקשות לדעתם למה אנו מעדיפים את המצוה בשעתה, שהרי מצות הקידוש לא תתקיים מחר יותר מן המובחר מאשר בערב, דגם בערב יכול לקדש על היין אלא שמחר יוכל גם לקיים מצות כבוד היום. מה שאין כן לענייננו דעכשיו אין לו יין רק פת, ולמחר יוכל לקיים את מצות קדוש גופא מן המובחר - מוטב להשהותם למחר. בכל אופן, אנו רואים מן הסוגיה דבהוא אמינא בטרם ידענו דחביבה מצוה בשעתה העדפנו קדוש על היין למחר מלקדש אריפתא בערב משום שעיקר קדוש על היין.
לסכום, בצרוף דברי הרא"ה בארחות-חיים הנזכר לעיל נראה דאם אין דעתו לאכול בלילה עדיף שיקדש מחר על הכוס. ויש רק להוסיף כי בקדוש למחר אין לומר "ויכולו", כמבואר ברמ"א (סימן רעא סעיף ח):
"ואומר כל קדוש של לילה מלבד ויכולו", ובמשנה ברורה (סעיף קטן מ): "לפי שבלילה היתה גמר מלאכת השם יתברך".